היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, פרסם היום הנחיה חדשה בנושא: "קווים מנחים למדיניות אכיפה בעבירות הנוגעות למסירת מידע האסור בגילוי". מטרת ההנחיה היא להתוות את המדיניות בעניין זה ולעגנה, תוך פירוט השיקולים הרלוונטיים. שיקולים אלה מובילים, בין היתר, לכך שמדיניות התביעה בעניין היתה ועודנה מדיניות זהירה ומצמצמת.

ההנחיה החדשה נועדה, כאמור, להתוות ולעגן את העקרונות המנחים למדיניות האכיפה בעבירות הנוגעות למסירת מידע האסור בגילוי ללא הרשאה בידי עובד ציבור, ובכלל זה נבחר ציבור, תוך עמידה על השיקולים המרכזיים שעל רשויות האכיפה לשקול בבואן לקבל החלטה על פתיחה בחקירה והעמדה לדין בעבירות אלה, ועל האיזון הנדרש בין השיקולים השונים. יודגש, כי ההנחיה החדשה אינה עוסקת באחריותם לפרסומים של גורמים שאינם ממלאי תפקיד ציבורי או מי שהיו בעבר בעלי תפקיד ציבורי, לרבות גופי תקשורת.

ההנחיה עומדת על החומרה היתירה של התופעה של מסירת מידע האסור בגילוי, למשל במקרים של מידע שגילויו עשוי לפגוע בביטחון המדינה, מידע הפוגע בפרטיות וכיו"ב, והיא מתווה את השימוש בכלי הפלילי לטיפול בתופעה. עם זאת, בהנחיה נאמר כי הכלי הפלילי אינו הכלי היחיד, ואף לא בהכרח הכלי האפקטיבי ביותר לטיפול בתופעה.

ככלל, ההחלטה בשאלה אם לפתוח בהליך פלילי בגין מסירת מידע האסור בגילוי, תושפע משלושה שיקולים מרכזיים: האחד, הפגיעה או פוטנציאל הפגיעה באינטרסים חיוניים הנובעת מעצם טיבו של המידע; השני, תוחלת החקירה ומורכבותה (במקרים בהם לא ברורה זהות מוסר המידע); והשלישי (במקרים הרלוונטיים), חופש העיתונות וזכות הציבור לדעת.

השיקול הראשון עניינו בכך שמסירת מידע האסור בגילוי בידי מי שאינו מורשה לכך, עלולה במקרים מסוימים לפגוע באינטרסים חיוניים כגון במקרים של גילוי סוד ביטחוני, חשיפת זהותו של סוכן משטרתי, סיכון ביטחון הציבור או חיי אדם, פגיעה בהליכי חקירה או בצנעת הפרט ועוד.

השיקול השני עניינו בכך שככל שהיקף "החשודים הפוטנציאליים" שנחשפו למידע הוא רב יותר, וכאשר החשד נגדם מתבסס רק על כך שהם נחשפו למידע בסמכות וכדין, הרי שיש להביא בחשבון את הפגיעה שתיגרם להם מעצם הפתיחה בחקירה, ובכלל זה בשל האפשרות לשימוש בכלים שפגיעתם בזכויות הפרט היא רבה, כגון מחקרי תקשורת ובדיקות פוליגרף. במקרים אלו, ובהתחשב גם בחיסיון העיתונאי הקיים במקרים הרלבנטיים, תוחלת החקירה היא ככלל נמוכה יותר.

השיקול השלישי עניינו בכך שלצד האינטרס הציבורי בדבר מיצוי הדין עם עבריינים, ניצבים במקרים של מסירת מידע לכלי תקשורת, גם עקרונות הנוגעים לזכות הציבור לדעת וחופש העיתונות.

לאור המורכבות העולה מן הצורך לבחון את כלל השיקולים הרלוונטיים, בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה, ובשל הרגישות הקשורה לחקירות בעניין זה, נקבע בהנחיה שהחלטה על פתיחה בהליך פלילי במקרים אלו תהיה באישור היועץ המשפטי לממשלה, פרקליט המדינה או מי שהם הסמיכו לכך, ובמקרים רגישים במיוחד, כגון מקרים בהם עולה הנושא של חיסיון עיתונאי, רק באישור היועץ המשפטי לממשלה או מי שהוא הסמיך לכך.

בתוך כך, החליט היועץ המשפטי לממשלה לדחות את בקשת התנועה לאיכות השלטון לפתוח בחקירה פלילית בגין הדלפות לכאורה מדיוני הקבינט המדיני-ביטחוני. בתשובה ששלחה לתנועה עוזרת היועץ המשפטי לממשלה, עו"ד עדי מנחם-באר, נאמר כי אין להקל ראש במקרים אלו, ככל שהדברים אכן נאמרו בקבינט והודלפו - ובשלב זה הדבר לא נבחן לאור המסקנה אליה הגיעו בנסיבות העניין. לצד זאת, החלטה בדבר חקירת הדלפת מידע האסור בגילוי היא החלטה רגישה ומורכבת, המחייבת איזון קפדני בין מספר אינטרסים מתחומים שונים, לעיתים נוגדים.

לצורך החלטה אם לפתוח בחקירה פלילית במקרה מסוים, יש להביא בחשבון את טיב המידע שנמסר ועוצמת הפגיעה הצפויה באינטרסים חיוניים כתוצאה מגילויו. לאחר שעמדנו בקשר עם גורמי ביטחון רלוונטיים, הגענו לכלל מסקנה כי אין בדיווחים הקונקרטיים את אותה חומרה יתירה המצדיקה חקירה פלילית. כאינדיקציה לכך צוין, כי אף אחד מהגופים הרלוונטיים לא פנה ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה כי יפתח בחקירה בשל חשיפת הפרטים, ושירות הביטחון הכללי ציין כי להערכתו לא נגרם נזק ביטחוני ממשי עקב דיווחים אלה. בנוסף, הוסבר כי שיקולים הנוגעים לטיבו ולאופיו הציבורי של המידע שהודלף, אשר הינו חלק משיח ציבורי וממידע כללי, תוחלת החקירה הצפויה, מורכבותה והשלכותיה, תומכים אף הם בהחלטה שלא לפתוח בחקירה.