דגן: מצדיעים למורנו ורבנו רחבעם זאבי (גנדי) הי"ד

יוסי דגן כתב:

"מוסלמי ענק הגיע אלי, בעט בי וגלגל אותי מכל המדרגות למטה. הייתי ילד קטן, אבי שלמה לקח אותי לבקר בקברי האבות במערת המכפלה בחברון. ימי המנדט הבריטי. ליהודים אסור, כמובן, להכנס לבנה מערת המכפלה. יש מדרגות בצד ימין של המבנה, וליהודים - סימן להשפלה - מותר לעלות ולהתפלל רק עד השביעית שבהן.
ילד קטן הייתי, המשכתי בטבעיות ובשמחה ודרכתי על המדרגה השמינית.
הגיע אלי מוסלמי ענק, בעט בי וגלגל אותי מכל המדרגות למטה.
בכיתי מאוד, כאב לי.
שאלתי את אבי: למה הוא עשה את זה.
אבי ענה לי: רחבעם, כי אתה יהודי.
אז הבנתי בפעם הראשונה מה זה להיות יהודי.

מיד לאחר מלחמת ששת  ימים, כאלוף פיקוד המרכז, אחד הדברים הראשונים שעשיתי היה להורות על הרס כל המדרגות הללו. לא עוד מדרגה שביעית ליהודים. שבנו הביתה".

את הסיפור המדהים הזה שמעתי ממורי ורבי, השר האלוף רחבעם זאבי (גנדי) - בחברון ליד מערת המכפלה, יחד עם ראשי הישוב היהודי בחברון, חצי שנה לפני הירצחו.

לאחר שהסתיימה האזכרה הממלכתית השבוע בהר הרצל, ראש הממשלה, הנשיא והאח"מים יצאו לדרכם.
ליד הקבר נשארנו אנו, בוגרי "נוער מולדת", חניכיו ותלמידיו של גנדי - להצדיע למפקדנו, למורנו ורבנו רחבעם זאבי הי"ד.

לאיש שלימד אותנו מאבק על המולדת, מסירות, אחריות.
לאיש שחינך אותנו לאהבת ארץ ישראל ועם ישראל. 
עמדנו עם בנו-ממשיכו פלמח. התחבקנו, דמענו, התחזקנו והתמלאנו רוח ועצמה מלעמוד יחד, שוב, ליד גנדי שלנו.
אנחנו כבר לא בנוער, חלקנו באנו עם הילדים. אני הגעתי עם בני בכורי יאיר רחבעם נ"י.
שנים עברו, אנחנו כבר לא נוער, אבל לנצח נישאר התלמידים של גנדי מ"נוער מולדת".

עמדנו ליד גנדי, והצדענו.

18 שנה: הגעגוע לא מרפה.
געגוע כואב וצורב.
לגנדי בן ה70+ שמטפס יחד איתנו על הגשר מעל הצומת, לתלות שלטים נגד נסיגה מארץ ישראל. כי כולם מתנדבים. וחשוב.
לגנדי בן ה70, אלוף פיקוד לשעבר וחבר כנסת, שנגרר על הארץ כמו היה נער צעיר בהרס חוות מעון, כששוטרים אוחזים בו מכל הכיוונים.
לגנדי, יו"ר תנועת "מולדת", שכשר וחחבר כנסת טבע בכל דיון והתבלטות את האמרה: המולדת קודמת ל"מולדת".

לגנדי, ש-3 פעמים הייתי נוכח בחדר וראיתיו בעינים חוזר מפגישה או דיון בהם ויתר על תפקיד שר למען ארץ ישראל.

כשאני צריך להתמודד לא פעם עם הכרעות משמעותיות ולעיתים קשות במאבק על בניין הארץ, כשיש לי התלבטות כיצד לנהוג, אני מביט בתמונתו של מורי ורבי רחבעם זאבי, התמונה של גנדי התלויה לידי במשרד. מביט, חושב מה למדתי ממנו, מה הוא היה אומר ואת זה אני עושה.