השופט על חקירת יועצי רה"מ: "חיפוש של מכשירי הטלפון מבלי שקדמה לכך בקשה לבית המשפט - פגם משמעותי"

במהלך הדיון שנערך בנושא החיפוש בפלאפונים של יועצי ראש הממשלה שלא כחוק, שופט בית משפט השלום עלאא מסארווה ביקר קשות את התנהלות הפרקליטות והמשטרה בניהול החקירה.

החלטת השופט: "עיון בחומר הראיות בתיק מלמד כי נערכו חיפושים מסוימים במכשירי הטלפון של החשודים, וזאת בהסכמתם, אך נטען בפניי כי נפלו פגמים רבים באותו הליך חיפוש, פגמים אשר צריכים להוביל למסקנה, כך לשיטת ההגנה, שאין מקום להיעתר לבקשה למתן צו שיפוטי מאוחר שעלול להכשיר בדיעבד פגמים שנפלו בהליך החקירה.

ב"כ החשודים טענו כי נפל פגם בעצם החיפוש בחומר מחשב, מבלי שהתבקש מביהמ"ש, מבעוד מועד – צו שיפוטי כנדרש בסעיף 23א(ב) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)[נוסח חדש], התשכ"ט-1969. כמו כן, נטען כי הסכמת החשודים לחיפוש במכשירי הטלפון, לא היתה "הסכמה מדעת", במובנה לפי הלכת בן חיים, אלא חיפוש במהלך חקירה ארוכה, כאשר הסכמת החשודים – לאו הסכמה היא.

כמו כן, נטען כי נפל פגם בדרישה מהחשוד עופר גולן לחזור לרכבו על מנת להביא עימו את מכשיר הטלפון הנייד שנותר ברכבו, והכל בליווי קצין משטרה.

ב"כ המבקשת הסכים שהחיפוש נעשה בניגוד לנוהל שגזרה המשטרה על עצמה, לפיו יש להחתים את החשוד על טופס לפיו הוא מסכים לחיפוש במכשיר הטלפון, וכי הוא מודע לזכויותיו, לאפשרות לסרב לחיפוש, ולכך שלא תהיה משמעות ראייתית לחובתו בשל סירובו.

לאחר דיון ארוך במהלכו נחקרו נציגי המבקשת בחקירה נגדית על ידי באי כוח החשודים, הגעתי למסקנות הבאות:

אכן נפלו מספר פגמים בהתנהלות היחידה החוקרת אל מול החשודים בתיק זה.

ראשית, חיפוש ותפיסה של מכשירי הטלפון מבלי שקדמה לכך בקשה לבית המשפט להוצאת צו שיפוטי הוא פגם משמעותי. הדברים נכונים ביתר שאת כאשר מדובר בעבירה מיום 29.8.19 שלגביה הוגשה תלונה ביום 4.9.19, שעה שהחשודים נחקרו בסוף אוקטובר 2019, וחלף זמן בין המועד בו עלה שמם של החשודים כמעורבים לבין מועד חקירתם. בזמן זה, ניתן היה לפנות לבית המשפט בבקשה להוצאת צו שיפוטי.

הדרישה מאחד החשודים שהתייצב לחקירתו מבלי מכשיר הטלפון הנייד לחזור על עקבותיו ועוד בליווי שוטר, רק כדי לחזור לחקירה עם המכשיר, מעצימה את הפגם בהימנעות המשטרה מבקשת להוצאת צו שיפוטי. עובדה זו מלמדת על תכנית חקירה שכוונה מראש לחדירה למכשיר הטלפון (מבלי צו שיפוטי).

שנית, אני מסכים עם טענת הסנגורים כי הסכמת החשודים, מבלי שהוסבר להם בדבר זכותם להתנגד לחיפוש וכי התנגדות לחיפוש לא תשמש כראיה לחובתם, לאו הסכמה היא. בפרט הדברים נכונים, עת מדובר בחיפוש בחומר מחשב שהוא מכשיר הטלפון הנייד האישי.

בהעדר צו שיפוטי, ולמצער, היה על היחידה החוקרת לקבל מהחשודים הסכמה מדעת, במובנה לפי הלכת בן חיים. אופן החיפוש הלא מאורגן במהלך החקירה, תוך עיון במכשיר הטלפון בנוכחות החשוד, מעצים את הפגם בו. הדרישה מאחד החשודים לגשת חזרה לרכבו כדי להצטייד במכשיר הטלפון מוסיפה נדבך נוסף של פגיעה בחשודים.

יש להניח כי טענות החשודים יידונו בעתיד, אם יוגש כלל כתב אישום בתיק זה".