מעקב משפטי סבוך שהובילה תנועת רגבים והסתיים בבית המשפט, אילץ את המועצות הבדואיות בדרום לחשוף, כי מדי שנה 'נעלמים' מיליוני שקלים המוגדרים כ"אבטחת מוסדות חינוך". כאשר השמירה איננה מתרחשת בפועל ולמעשה הכסף עובר לידיים פרטיות כתשלום 'פרוטקשן': דמי חסות, כך פרסם לראשונה יוסי מזרחי בכתבת תחקיר במהדורת חדשות 12.

אז לאיפה הולך הכסף? אחוז קטן מהמגזר הבדואי טוען לבעלות עתיקת יומין על מאות אלפי דונמים בדרום. טענה זו נדחתה על ידי בית המשפט העליון ובית המשפט המחוזי פעמים רבות לאורך השנים, אך שטחים נרחבים המיועדים לבנייה בתוך תחומי היישובים הבדואים, נשארים שוממים במשך שנים רבות, מחשש לפגיעה פיזית מצד תובעי הבעלות.

בדיקה של תנועת רגבים העלה חשד, כי למרות שהמדינה איננה מכירה רשמית בטענות הבעלות, כאשר הרשויות המקומיות מעוניינות להקים מבני ציבור כגון בתי ספר, גני ילדים ומרפאות, הן עושות זאת על גבי שטחים של תביעות בעלות, תוך העברת סכומי כסף גדולים לטוען במסווה של "שירותי שמירה" וזאת על מנת למנוע מצב של פגיעה במבנים. בעקבות החשד, דרשה רגבים מהמועצות הבדואיות את פירוט תקציב אבטחת מוסדות החינוך. לשם השוואת הנתונים, ביקשה רגבים במקביל נתונים אלו גם מרשויות יהודיות באזור עוטף עזה המוגדר אזור סיכון.

מועצת נווה מדבר בה פועלים 21 בתי ספר, שילמה כ-6.8 מיליון שקלים בשנת 2016 וסכום דומה בשנת 2017. בשנת 2018 זינק הסכום ל7.3 מיליון שקלים.

המועצה האזורית אל קאסום, העבירה את הנתונים רק לאחר עתירת חופש מידע שהגישה כנגדה תנועת רגבים. במועצה זו פועלים 22 בתי ספר, ותקציב השמירה בתחומיה בשנת 2016 עמד על כ-9 מיליון שקלים, בשנת 2017 טיפס הסכום לכ-10.5 מיליון שקלים, ובשנת 2018 עלה הסכום ל-11.7 מיליון שקלים.

לשם ההשוואה, עלות השמירה במועצה אזורית מרחבים בשנת 2016, בה פועלים כ-10 בתי ספר, עמדה על כ-965 אלף שקלים בלבד, ובסכום דומה גם בשנת 2017. במועצה האזורית בני שמעון, בה מאובטחים שבעה בתי ספר, עמד תקציב השמירה בשנת 2016 על 690 אלף שקלים בלבד, ובשנת 2017 על 665 אלף שקלים בלבד.

משרד החינוך, איננו מתקצב את אבטחת מוסדות החינוך ברשויות המקומיות, אלא משטרת ישראל. משטרת ישראל מצידה הבהירה כי במועצות נווה מדבר ואל קאסום, כלל אין תקני אבטחה במימון המשרד לביטחון פנים. עוד עלה מתשובת המשטרה, כי השתתפותה בתקני האבטחה במוסדות החינוך בעיירות הבדואיות הוותיקות חורה ולקיה עומדת על מאות אלפי שקלים בשנה וכי בכל מקרה לא מדובר בסכומי העתק ששולמו בנווה מדבר ובאל קאסום.

אלא שבכך, לא תמה הסאגה. ביקורים בבתי הספר של נווה מדבר ואל קאסום העלו, כי כלל לא קיימת שמירה במוסדות, השערים פתוחים לרווחה ואפשר להיכנס ולצאת באופן חופשי לחלוטין.

חישוב פשוט מעלה, כי תקציב השמירה הממוצע בכל מוסד כזה, היינו כ-30,000 בחודש, בין אם יש בו 1,000 תלמידים ובין יש בו 80 תלמידים. גורמים במועצות טענו כי הכסף משמש ל"שמירת לילה", אלא שהגדרה זו קיימת רק בפנימיות.

עמיחי יוגב, מנהל הפעילות של תנועת רגבים בדרום: "הממצאים הללו מאששים את ההנחה, כי המועצות מעבירות "פרוטקשן פנימי" לאותם תושבים שטוענים לבעלות על הקרקעות שעליהן נבנו בתי הספר. המסמכים הרשמיים של המועצות לא עונות על השאלה לאיפה זורם כל הכסף הזה, אבל מלמדים מעבר לכל ספק שיש פה שחיתות ותקציבים מנופחים באופן חסר תקדים.

על פי נתוני הלמ"ס, יותר מ-95% מתקציב המועצות הללו, היינו תקציב של משרדי ממשלה, והן מדורגות באשכול הנמוך ביותר בסולם הסוציואקונומי. בשורה התחתונה, הכסף הזה, שהיה יכול להגיע לרווחת התלמידים הולך לכיס פרטי ומישהו פה גוזר קופון שמן, על חשבון צרכים קריטיים ואמיתיים. משטרת ישראל חייבת לפתוח בחקירה מקיפה, ולהביא לדין את האשמים".