סטודנטים יהודים הותקפו בצורה קשה ע״י חבורת ערבים שזיהתה אותם בוורשה. אחד מהם איבד הכרתו ונזקק לטיפול רפואי.

ברק קשפיצקי פרסם את התמונות הקשות של אחיו שהותקף וכתב: ״זה יותם אחי התאום. הוא הותקף בוורשה על רק לאומני. יותם הוא סטודנט למשפטים שנסע כחלק ממשלחת של סטודנטים, לסמסטר קיץ בבית הספר למשפטים בוורשה.

היות והוא חבר במשלחת, אשר הותקפה באירוע על רקע לאומני, הרשו לי לקרוא לזה פיגוע. פיגוע שבאופן פלא החליטו להשתיק במקום לדאוג ולאבטח את אזרחי ישראל, ולמצוא את החבורה שגרמה לו לאבד הכרה, וכנראה גם אמונה.

יותם, הותקף לפנות בוקר על ידי חבורת ערבים. לא כי הוא התגרה בהם. לא כי הוא פנה אליהם. לא כי הם הגיעו לעימות. הערבים החלו להכות אותו ואת חבריו רק מפני שהם יהודים.

בשעה 4:00 יצאו חברי המשלחת מהמועדון ״the view״, רובם כבר עלו על מוניות לכיוון המלון, ואז חבורה דוברת ערבית התקרבה אליהם ושאלה אותם אם הם מישראל. כשענו בחיוב, הותקפו ללא רחמים, בליווי צעקות “Fuck Israel”. יותם, עצר את המונית שלו ויצא ממנה לכיוון חבריו במטרה להפריד ולהרגיע את הרוחות. בחור ערבי, שככל הנראה החזיק בידו אגרופן, נתן לו אגרוף ויותם איבד את ההכרה. לאחר מכן, ממונית אחרת, יצא חבר נוסף שניסה לעזור והוא הושלך לעבר השני על מכונית דוממת. למשמע צווחות הבנות, החבורה הערבית הסתלקה מהמקום.

אם תהיתם, אף לא אחד ממאות הבליינים הפולנים שהיו במקום ניגש להציע עזרה, אף לא אחד מהפולנים הזמין משטרה. אפילו מאבטחי המועדון שנקראו לעזרה לא הושיטו יד. לבית החולים פונה במונית על ידי חברו, נסיעה שלקחה כשעה היות ונהג המונית לא השכיל להגיד להם שהכתובת אליה ביקשו להגיע באפליקציה, היא בית חולים לנשים ולא בית חולים כללי. שני גברים. בניהם יותם שפצוע עד אובדן הכרה.

כן, 2019, וורשה-פולין, והמציאות חוזרת על עצמה. פולנים עומדים בצד וצופים, בעוד אנשים ״לא מהעם שלהם״ מכים עד אובדן הכרה יהודים.

היום זה אחי התאום. מחר זה קרוב משפחה שלכם.

במזלנו האירוע הסתיים בשברים מרובים באף ובשבר בארובת העין. יותם יגיע לארץ לטיפול בשברים באופן פרטי ועצמאי. שגירות ישראל בפולין ומשרד החוץ שלחו אותנו להתמודד עם המשטרה הפולנית. אין אפילו נציג אחד מטעם מדינת ישראל שהגיע לסייע.

למזלו, ולמזלנו, עמדו לצידו וטיפלו בו במסירות לאורך כל הדרך המכללה למנהל, ראש המשלחת והסגן שלו. מסירות ששגרירות ישראל לא השכילה לעשות.

אני מספר את הסיפור כי אני רוצה שישראלים ידעו. שישראלים יזהרו. כנראה שהסיפור הזה לא מעניין את משרד החוץ, אבל אני בטוח שאת עם ישראל הוא מאוד מעניין. לאחי היה מזל, מי יודע מה יקרה להבא בתור.