צייצני הבחירות: שרים וח״כים ממהרים להתבטא בנוגע לפיגוע ומה הם עשו עד היום? כלום!

נבחרי הציבור, גיבורי המקלדת. זמן קצר לאחר שנודע על הפיגוע הקשה והכואב, החלו הצייצנים לקשקש. הם דורשים תגובה קשה, מדברים על הטרור הערבי ונזכרים ש״יש לנו עסק עם רשות פלשתינית שמחנכת את ילדיה בתעשיה חינוכית לרצח יהודים״ (ח״כ מוטי יוגב).

הם דורשים תגובה קשה: ״על מדינת ישראל לגבות מחיר יקר - דם בנינו אינו הפקר״ (איילת שקד). הם מבטיחים לנו הבטחות: ״אנחנו נמצאים במרדף אחר המחבל השפל - נבוא עמו חשבון״ (ראש הממשלה בנימין נתניהו).

כן, הם תמיד נזכרים להגיב בעוצמה אחרי. תמיד אחרי: ״מחזק את ידי כוחות הביטחון וסומך עליהם שימצו עם הרוצחים את הדין עד תום״ (השר דודי אמסלם). ״בוטחת בכוחות הביטחון שיעשו כל דבר אפשרי כדי להגיע לרוצחים״ (אורלי לוי אבקסיס). ״מחזקים את כוחות הביטחון במאמציהם לתפוס בהקדם את המחבלים המרצחים״ (מפלגות העבודה-גשר). ״המרצחים הנתעבים ישלמו את המחיר״ (השר משה כחלון). ״עוד פיגוע מתועב של רוצחים שפלים. הרוצחים יבואו על עונשם״ (ח״כ יזהר שי מכחול לבן) וכמובן גם ליברמן ששכח שהוא היה שר ביטחון ובמשמרת שלו נרצחו ישראלים: ״כניעה לטרור בעזה מובילה לפיגועים בירושלים וביו״ש. אני בטוח שצה״ל ישים ידו על מבצעי הפיגוע״.

בנט ושקד דורשים לעצור משכורות למחבלים. גם מתמודדים חדשים בבחירות לא שוכחים לצייץ, לשלוח הודעות לתקשורת. כולם יודעים לדבר, לקשקש.

היכן הייתם קודם לכן? מדוע לא פעלתם במסגרת תפקידכם כדי שהדברים ייראו אחרת?

מיותר לציין שמכל ההודעות האלה לא ייצא כלום. הפיגוע הבא, בצער ובכאב גדול, יתרחש. הצעיר מעפרה שנרצח הלילה בדקירות מחבלים נתעבים כבר לא ישוב למשפחתו. את המשפחה למודת הסבל (הסב גם נרצח בשנת 2000 בפיגוע) נותר רק לנחם ולחבק.

לציבור נמאס מציוצים, נמאס מסיפורים על מחבלים שישלמו מחיר ואח״כ מוצאים עצמם במלון-כלא ישראלי חמישה כוכבים. לציבור נמאס להמתין לפיגוע הבא, אבל אם נגזר עליו לחיות בין אוייבים, הוא לפחות דורש פגיעה קשה באלה שפוגעים בנו.

הציבור לא מסתפק במרדף אחר מחבל וב... ״נבוא עמו חשבון״. הציבור דורש פגיעה קשה בארגוני המחבלים, בשולחיהם. סיכולים ממקודים, הרס מבנים של משפחות מחבלים והרס מבנים ערבים בלתי חוקיים. הציבור דורש החרמה אדירה של כלי נשק ולא מבצעים בודדים פה ושם. הציבור דורש כניסה של כוחות רבים לכפרים, עוצר ואיסור כניסה ויציאה מכפרי מחבלים והגבלת שעות תנועה. הציבור דורש גירוש משפחות מחבלים ומינוי שופטים שימצו את הדין ולא ישלחו מחבל-סייען לשנה אחת בלבד בכלא.

לציבור נמאס להמתין לרצח הבא. נמאס לשמוע עוד שמות של אחים הנרצחים בארץ המובטחת.

וכן, נמאס לנו בעיקר מהבטחות ותגובות של כאלה שיודעים מה צריך לעשות, אבל עסוקים בהקלדות.

נבחרי ציבור יקרים, אתם אלה שצריכים לדאוג לביטחון שלנו. אתם אלה שצריכים לזעוק, לצאת החוצה, לדרוש, לפעול.

הפסיקו לצייץ! תתחילו לעשות!