אליהו אלמוזנינו, הוא חובש ברשת המתנדבים להצלת חיים של איחוד הצלה. כמו חבריו, גם הוא מזנק להגיש עזרה רפואית מהירה לחולים ופצועים. אך בשונה מחבריו המתנדבים, הוא עושה זאת עם רגל אחת כשהוא נעזר בפרוטזה.

"החלטתי לא לתת למגבלה להפריע לי", הוא אומר. "בכל יום אני זוכה להציל חיים, אני חש סיפוק שאי אפשר לתאר במילים. גם אחרי הפציעה שעברתי, ידעתי ששום דבר לא ימנע ממני לצאת למקרים כחובש איחוד הצלה ולעזור למטופלים".

התאונה, הפציעה והכאבים הבלתי פוסקים

אלמוזנינו (42) אב לשניים, מתגורר בלוד. לפני מספר שנים נפצע בתאונת דרכים ומאז סבל מכאבים בלתי פוסקים. "יצאתי עם הרכב לעבודה", הוא משחזר. "הייתי עובד אז בבאר יעקב. בדרך נכנס בי רכב.

הנהגת דיברה בטלפון בעת נסיעה ולא שמה לב לכביש. מה שאני זוכר זה שפתחתי את העיניים וראיתי שמשייה מעל הראש וכאבים חזקים ברגל ימין, מאז סבלתי מ-CRPS (תסמונת כאב המתפשטת לכל הגוף), בעקבות הכאב הבלתי נסבל החלטתי לכרות את רגל ימין, ומאז אני משתמש בפרוטזה, ואיתה אני מתנייד לכל מקום".

 

ההתאוששות, הגשמת החלום ורגע משנה חיים

אלמוזנינו הצטרף לאיחוד הצלה לאחר שחבר סיפר לו על קורסי החובשים של הארגון. הוא נרשם מיד לקורס חובשים, והחל להגשים חלום. "מאז ולתמיד נמשכתי לתחום הרפואה", מספר אלמוזנינו. "גם אחרי הפציעה שלי, ידעתי ששום דבר לא ימנע ממני לצאת למקרים כחובש איחוד הצלה. לא המוגבלות שלי, ולא הנסיעה לאירוע".

כיום, ארבע שנים אחרי שהוא מתנדב כחובש באיחוד הצלה הוא אומר: "בכל יום אני זוכה להציל חיים, אני חש סיפוק שאי אפשר לתאר במילים, אני זוכר שקיבלתי קריאה רפואית דחופה על תינוק שנחנק. מיד עזבתי הכל ויצאתי למקום. מצאתי תינוק בן 8 חודשים הוא היה כחול ולא נושם. מיד ביצעתי בו פעולות מצילות חיים ואז ראיתי שיצא לו חתיכת אוכל מהפה והוא חזר לנשום והתחיל לבכות".