ראש הממשלה ושר הביטחון בנימין נתניהו נשא דברים בטקס האזכרה לחללי אלטלנה בבית העלמין נחלת יצחק.

נתניהו: "גשר היסטורי הוליך לפני 71 שנים מגלות לקוממיות. גשר של עצמאות לאומית וריבונות מדינית. אבל הגשר הזה לא נבנה על מי מנוחות. הוא נבנה על מים סוערים של מלחמה עזה בפולש מבחוץ, ובד בבד הוא נבנה על מערבולת של דם - דם שנשפך לשווא, כתוצאה מהתנגשות פנימית. הנביא ישעיהו אומר: 'עֲנִיָה סֹעֲרָה לֹא נֻחָמָה', מלשון אישה ענייה. ואני אומר: 'אונייה סֹעֲרָה לֹא נֻחָמָה', וכך גם אמרו ניצולי 'אלטלנה', שאיבדו את טובי חבריהם.

היו מי שראו בעולי ספינת-הישע 'מורדים במלכות'. אבל אנחנו פה כדי להעמיד את האמת בטהרתה - מדובר בכמעט אלף יהודים גאים, רבים מהם ניצולי שואה, פטריוטים, אוהבי עמם וארצם. אנחנו פה כדי להעלות את זכרם, וכדי להדהד את צו-הנצח של מנחם בגין: 'מלחמת אחים - לעולם לא!'.

פרשת 'אלטלנה' אינה חתומה בדפי העבר. עדויות שונות בעניינה מוסיפות להיכתב. וחשוב גם כאן לספר את האמת. האמת איננה אויב העם – האמת היא יסוד קיומנו. ואני רוצה לשבח את חברנו שלמה נקדימון, שעושה במלאכה החשובה הזו ללא הפסק, כפי שעשה גם חברנו, יקירנו, מישה ארנס ז"ל. הוא מתאר בביוגרפיה שלו, שהתפרסמה כמה חודשים לפני פטירתו, את הימים שאחרי הפגזת 'אלטלנה'.

מישה היה אז בניו יורק. הוא מדגיש שהפקודה לירות על 'אלטלנה' נחשבה בעיני רבים כבלתי נתפסת. יש לו ביקורת חריפה על מניעת התגבורת החשובה לישראל, בשעה כל כך קריטית במלחמת העצמאות. מישה, שלא היה שני לו ביושרה ובהגינות, יושרה סרגלית. מישה דאב את גוויעת החיים הצעירים בגלל פקודה נמהרת ומקוממת, ומי כמוהו הבין את משמעת האובדן של נשק חיוני ששקע במצולות ים.

מישה, כמו כל חברי בית"ר והאצ"ל, ירש מז'בוטינסקי את ההכרח לקבץ ברזל כדי לחשל את קיר הברזל. כמוהו – כמוני, כראש הממשלה וכשר הביטחון, המשימה הזאת ניצבת כל העת לנגד עיניי. כל העת וגם היום, ממש ברגעים אלה, אנו שוקדים על העצמת כוחם של צה"ל וזרועות הביטחון - באימונים, בנשק, בטכנולוגיה - וזאת על מנת לגבש מענה הולם לאיומים שמופנים כלפינו בחזיתות רבות.

התהיות הצורבות סביב הטרגדיה של אלטלנה, שהציפו את מישה ארנס במרחקים, התעוררו כמובן במלוא עוצמתן פה בארץ. מדוע בכלל הגענו למצב הזה של שפיכות דמים? האם נשק שנמצא בארגזים באמת נועד לשמש לתפיסת השלטון בכוח? התשובה היא לא. אבל אם באמת היה חשש כזה – האם אי-אפשר היה להטיל הסגר על האונייה בלב ים?

אנחנו נמצאים הרבה פעמים באתגרים כאלה, של דברים שמתקרבים לחופי ישראל או לשמי ישראל, ואיננו יודעים בוודאות אם מדובר באויב או אולי האויב הנורא מכל. ואנחנו עושים צעדים, שאני לא אפרט אותם כאן, ונוטלים סיכונים אפילו מסוימים, עד גבול ידוע, כדי להימנע ממצב שאנחנו שופכים דם ישרים. האם אי אפשר היה לעשות את הדבר הזה? שאלה שחייבת להישאל.

הנה עדותו של מי שלא היה מעורב במאבקים הפנימיים בין מחנה בן-גוריון למחנה בגין, מנהיג הציונות הדתית, השר חיים משה שפירא. אני מצטט: "האם היה זה נכון להפציץ אונייה עם נשק בלב תל-אביב, או שהיינו צריכים לקבל הצעות אחרות, שהיו מונעות מאיתנו את האסון הזה? אם לא נמנע את הסכנה שיישפך דם יהודים בידי יהודים, אנחנו נכנסים למלחמת אחים, ופותחים בכך את שערי הארץ לשונא מבחוץ". דברים כדורבנות.

הם היו נכונים בשעתם, והם נכונים היום.
כולנו מחויבים למנוע שפיכות דמים. כולנו מחויבים למנוע מלחמת אחים. חילוקי הדעות, לפעמים נוקבים, הם חלק בלתי נפרד של הדמוקרטיה. דמוקרטיה שמאחדת את העם, ודמוקרטיה היא אחדות העם. אחדות היא כמובן לא אחידות. אבל כל העת, במהלך הוויכוח, עלינו לזכור אמת פשוטה אחת: אחים אנחנו. עם אחד אנחנו. אין אחר.

במעמד הזה אני מרגיש חובה לומר אמת נוספת: במשך עשרות שנים לא היה כאן קרב אמיתי על האמת ההיסטורית. זה טבעי, זה קורה כל הזמן. במשך עשרות שנים היה דבר אחר - מחנה שלם פשוט נדחק לפינה. אחרים ביקשו לעצב את התודעה הציבורית, בצלמם ובדמותם, וההיסטוריה נכתבה, ולעתים שוכתבה, על ידי מי שראו את עצמם כמנצחים שהכניעו את המנוצחים.

רק בזכות ההתעקשות שלנו, הפעולות שלכם, הציבור היקר שנמצא פה, פעולות של הממשלה שלנו - בחינוך, בתרבות, בהנצחה - פועלה של המשפחה הלוחמת מקבל את מקומו הראוי בתולדות ישראל. כך אנחנו עושים גם במקומות אחרים, ולאחרונה גם בפאתי יפו, בטקס השנתי באנדרטה שמנציחה את החלק ההרואי של לוחמי האצ"ל בשחרורה של יפו.

באי 'אלטלנה', עם כאב עצום בלבם, חשקו שפתיים באצילות אין קץ. הם התגייסו לצה"ל. הם נשאו בתוכם את זכר חללי הספינה, והם שאפו להגשים את משאלתם לביסוס תקומת ישראל. היו בהם מי שנפלו בשדה הקרב –כלוחמים עבריים אוחזי נשק וזקופי קומה. איש לא יגמד את חלקם בהגנת המולדת. איש לא יגרע מהם את הכבוד העצום שהם ראויים לו.

מכובדיי וידידיי, מנקודת השפל של הטבעת 'אלטלנה' במצולות, עלינו לפסגות. הפכנו את מדינתנו לגורם משמעותי בקרב האומות, לכוח עולמי פורץ-דרך, דינאמי, מתקדם. וכן, גם חזק. באור ובסתר אנחנו מקיימים מגעים עם מנהיגים רבים של העולם הערבי, ויש קשרים ענפים בין מדינת ישראל למדינות ערב, עם רוב המדינות הערביות.

בקרוב מאוד יתקיים בבחריין כנס חשוב שאנחנו מברכים עליו, של ניסיונה של ארה"ב להביא לעתיד טוב יותר ולפתור בעיות של האזור, ויהיו נוכחים בו כמובן ישראלים.

בתחילת השבוע יתקיים בירושלים מפגש היסטורי וחסר תקדים, מפגש של היועצים לביטחון לאומי של ארה"ב, רוסיה וישראל. זוהי פסגה חשובה ביותר להבטחת היציבות במזרח התיכון, בזמנים סוערים ורוגשים. יש דבר חשוב במפגש המשולש הזה, של שתי מעצמות העל במדינת ישראל, כדי להעיד אלף עדויות על מעמדה הבינלאומי של מדינת ישראל היום בין האומות.

עם זאת, אנחנו יודעים שאנחנו עדיין מטפסים בהר, ואולי תמיד נטפס בהר, במעלה לפסגות חדשות, ועם זאת, לעולם נזכור את המחיר הכבד מנשוא ששילמנו כדי להגיע לפסגות הללו. בהישגיה המזהירים של המדינה צרור זכרם של נופלי 'אלטלנה'. יש שכר לעמלם. יש תקווה לאחריתם. בלב האומה, מדור לדור, ננצור את דמותם".