בושה וחרפה - אין הגדרה טובה אחרת להתקפלות וההשתפנות הנוספת של ראש הממשלה בנימין נתניהו, ששוב נכנע לארגון טרור שממשיך לעשות לכולנו בית ספר אחד גדול.

700 טילים! 700 טילים ירו על כולנו, ארבעה נרצחו ואחרים, בהם חיילים ואזרחים, נפצעו ואנחנו - כולנו, שוב התקפלנו.

לא שיקולי אירוויזיון אידיוטי ומיותר עמדו מול עיניו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. גם לא יום הזיכרון החשוב ויום העצמאות שלנו. רק שיקול אחד עמד לפניו: שיקול ההשתפנות. זה קורה פעם אחר פעם, פעם אחר פעם ועוד פעם והתירוצים כבר נגמרו.

אי אפשר לספר לנו שיש דברים שאנחנו לא יודעים עליהם. מנהרות בצפון כבר אין, סיפורים ואיומים אחרים כבר לא קיימים. אפילו טראמפ לא מבין מה עובר על מדינה שחוטפת על הראש ולא מחסלת את האיום.

לא ייתכן שאזרחים רבים ימתינו שוב לאזעקה הבאה ולטיל הבא, שיגיע מתי שלמחבל עזתי יבוא החשק. סרטוני הבתים שנהרסו עם ״הקש בגג״ המטופש, לא עושים רושם על אף אחד. המשפחות שליוו את יקירהם למנוחת עולמים לאחר שרקטה הרסה את חייהם, לא יבינו לעולם איך רקטות יכולות לעוף לנו חופשי מעל הראש ואנחנו לא נעשה דבר.

הבדיחה הזאת שבכל פעם מחדש מגייסים ים של כוחות, מובילים עם טנקים, שיריון וחטיבת גולני, חוזרת על עצמה בכל סבב. העיקר שחטיבת הצנחנים כבר הוכנסה לכוננות. מאות מיליוני דולרים הולכים לפח בכל סבב ויילכו לפח גם בסבב הבא, כי כבר התרגלנו - חמאס יחליט מתי להפסיק ומתי לחדש את הירי.

אי אפשר לתרץ את ההתרפסות הזאת במהלכי העבר של השמאל, בהסכם אוסלו או בגירוש של שרון. גם תירוצי בג״ץ לא שייכים כאן. אין תירוץ למחול השפנים של ממשלת הליכוד בראשות ראש הממשלה בנימין נתניהו.

יחד עם נתניהו, כל שפנפני הליכוד סותמים את הפה. הם בלעו מים וחוששים להוציא הגה, כי חלוקת התפקידים עומדת לפניהם. הם כל כך חוששים לבקר את הבוס וכולם שותפים יחד איתו לאיוולת הביטחונית.

הגבר היחידי הוא גדעון סער. גם הוא ממתין לקבל תפקיד של שר, אבל לא חשש לומר את דעתו הבוקר. לבקר את פחדנות ״הפסקת האש״ ולומר בדיוק את מה שהעם כולו חושב.

וליברמן? שמחכה לשוב לתפקיד שר הביטחון, לא פוצה פה נגד רה״מ ולא מדבר. פתאום קולו נדם. הוא קודם רוצה את המינוי. מבחוץ, ליברמן קלאסה של מתאבק, אבל בזירה הוא תמיד חוזר לממלכת השפנים ושותק.

השמאל, בראשות ״כחול-לבן״ - חבורת התעתועים של גנץ, הוא לא הפתרון. ממש לא. אנשי ״כחול-לבן״ - חבורת הזיג זג זוג, מבקרת את הפסקת האש ואת נתניהו אבל לא ממניעים אמתיים. איתם, המצב היה הרבה יותר גרוע.

לצערם של אזרחי מדינת ישראל, האיש שהכי מתאים לתפקיד ראש הממשלה בימים אלה, לא מסוגל ולא רוצה לנצח את האוייב - אוייב קטן שממשיך לקבוע לכולנו את סדר היום - אוייב שקובע מתי והאם תלמידי ישראל יילכו לבתי הספר, מתי והאם נחגוג אירועים ומתי והאם נוכל לצאת מהבית.

במשך 48 שעות ישנתי כשעתיים בלבד. רדפתי אחרי רקטות בצמוד למרכז וצפון רצועת עזה, שידרתי בלייב עשרות מטחים, ראיתי תושבים כואבים, בוכים ומתאבלים. לרגע לא האמנתי ששוב נתקפל. בטח לא כל כך מהר. צר לי ששוב התבדתי. ביזיון. אירו-ביזיון!