ימים הראשונים לאחר הלידה קריטיים לאיתור מומים מולדים ולטיפול בהם. אבל כאשר האבחון שגוי והרופאים נצמדים אליו במשך שנים התוצאות עלולות להיות קשות. כך קרה להורים תושבי הצפון שתינוקם סבל לאחר הלידה מבעיות אכילה ונשימה ועבר במשך 4 שנים טיפולים וניתוחים מיותרים בשל אבחנה ממוטעית.

בכתב התביעה שהוגש לבית משפט השלום בחיפה, באמצעות עו"ד סאמי אבו ורדה, מומחה לרשלנות רפואית, עולה מסכת של טעויות באבחון מרגע הלידה של הילד לפני כעשר שנים במשך ארבע שנים ועד למציאת הבעיה הרפואית ממנה סבל.

יומיים לאחר הלידה, בביה"ח רמב"ם, סבל התינוק מקשיי נשימה, הכחלה ויציאות מהפה. הוא עבר סדרת בדיקות על ידי נוירולוג, רופא גסטרו ילדים ואף אוזן וגרון שלא העלו ממצאים מיוחדים. הילד נשלח לביה"ח מאיר לבדיקת מומחה למחלות חייך, שהעלה כמה אפשרויות שונות למצבו. על סמך תשובה זו, נערך ייעוץ עם נוירולוג ילדים ברמב"ם, שקבע כי ככל הנראה מדובר בליקוי מבני מולד בגומה האחורית ובמיוחד בעצבים הקרניאליים. הוא המליץ על MRI למוח שבוצע והדגים ממצאים תקינים.

הילד שוחרר לביתו עם זונדה, מכשיר קנגורו ושקיות האכלה. בהמשך עבר כמה ניתוחים כירורגיים ולמרות זאת המשיך לסבול מהפרעת בליעה ניכרת ומאירועים של אספירציות, קשיי נשימה, השתנקויות, ודלקת ריאות ואושפז בבית החולים פעמים רבות. כל אותו הזמן  "בשל קשיי האכילה, חל עיכוב משמעותי בהתפתחות הילד" שהתקשה באכילה.

בגיל ארבע הוא הגיע למיון ברמב"ם בשל רעשים בנשימה וקשיי נשימה. "הפעם, לשם שינוי, הוחלט על ביצוע בירור מקיף, הכולל ייעוץ ריאות, אקו לב, ברונכוסקופיה ובליעת בריום" נכתב בתביעה. להפתעת הרופאים  בדיקה גילתה "רקמה עודפת בין מיתרי הקול".

"בשלב זה, התקיימה שיחה בין ההורים לבין הרופא המנתח, במהלכה הוסבר להם טיב המום ואופן הטיפול. למעשה, הובהר להורים כי האבחנה ששררה במשך 4 שנים הייתה מוטעית וכי מדובר בסה"כ בשסע לרנגיאלי, שהטיפול בו פשוט. במילים אחרות, הניתוחים שעבר, לרבות התקנת הגסטרוסטום, היו לשווא".

לתביעה, צורפה חוות דעת של מומחה לרפואת א.א.ג, שציין בין השאר כי ".. צוות הרופאים ברמב"ם ילדים, היה שווי בקונספציה זו מבלי לנסות ולבדוק את עצמו מידי פעם אולי האבחנה מוטעית" לדבריו ,הרופאים התמקדו בבדיקות גסטרו וניתוחים המשפרים את האכלה אבל גם כשפעולות אלה לא פתרו את הקושי בהאכלה, לא העלו הרופאים בדעתם שאבחנת העבודה שלהם שגויה ויש לחפש סיבה אחרת למצבו של הילד.

לדעת המומחה"... אילו הרופאים ברמב"ם לא היו מסתמכים על חוות דעתו של רופא בודד שקבע נחרצות כי הבעיה הינה נוירולוגית" והיו מבצעים בדיקות  אחרות חוזרות בתדירות גבוהה" המום היה מתגלה במועד מוקדם, הקונספציה הייתה משתנה והטיפול היה אחר, ללא כל הסבל בניתוחים מיותרים ופגיעה קשה בהתפתחות הילד ..."

האבחון השגוי, גרם לילד לעבור  מספר רב של ניתוחים מיותרים, שגרמו להיצרות בקנה הנשימה ולנשימה השרקנית ממנה הוא סובל ולדלקות ריאה חוזרות  שבגללן נאלץ לקבל אנטיביוטיקה בכמות רבה אשר ככל הנראה גרמה לנזקים ברקמת הריאות ולאסתמה. המומחה גם ציין כי הטיפול שקיבל גרם לעיכוב בגדילה.

בסיכום העריך המומחה  את נכויותיו כתוצאה מרשלנות בשיעור של 65%. התביעה טוענת כי נכותו התפקודית של הילד עולה על נכותו הרפואית ובמהלך השנים הוא יאלץ להתמודד עם קשיים נוספים עקב מצבו. את גובה הפיצויים משאירה התביעה בידי בית המשפט.