ראש הממשלה, בנימין נתניהו, אמר בעצרת הממלכתית לציון יובל שנים למלחמת ששת הימים כי מי שינסה להשמיד את ישראל, יעמיד עצמו בסכנת השמדה.

נתניהו: "מכובדיי כולם – ובמרכזם מְפַקְדֵי וְלוֹחַמֵי מלחמת ששת הימים, שחילצו אותנו מן הַמֵצָר והביאו ניצחון היסטורי לעמנו ולמדינתנו. כמו לפני 50 שנה – כך גם הערב: אני רואה פה ריכוז של עוצמה אנושית, כתף אל כתף, מאוחדים באהבת ישראל. וכמו לפני 50 שנה – כולנו מצדיעים בהערכה עמוקה לתעוזה, לגבורה, לנחישות. אתם חוללתם מפנה מכריע בתולדות ישראל. אתם הִיטֵיתֵם את הכף לְחַיִים – ולא לְחִידָלוֹן; אתם הִנְחֲתֵתֵם אגרוף-מחץ על תוקפינו, וסיכלתם את המזימה לַחֲנוֹק את צווארנו.

מלחמת-המגן המופלאה שידענו – מלחמה שאין צודקת ומוסרית ממנה – הנחילה לנו שפע של הישגים: היא הוכיחה לאויבינו שאיננוּ עַם של חולות נודדים. צריך להבין מה חשבו עד אז על מדינת ישראל. חשבו שזה רק עניין של "לחתוך אותה". "לחתוך אותה במותניים הצרות שלה" ובזה ייגמר הסיפור. ואתם הוכחתם ששורשינו נטועים כאן לַנֶצָח. המלחמה הזאת הוציאה אותנו מן הגטו הצר לאורך החוף, שעליו איימו בקביעות כוחות עוינים. מאז יש לנו גבולות בני הגנה ויכולת להדוף התקפות נגדנו. המלחמה השיבה אותנו למחוזות מולדתנו; לנחלת אבות, שבלב-ליבה ירושלים השלמה.

ומעל לכל, מלחמת ששת הימים לימדה אותנו לקח תמידי שהוא אבן הראשה: ישראל תגן על עצמה בכוחות עצמה, מול כל אויב, וגם מול ריכוז של אויבים. ערב המלחמה גילינו שברגע המבחן המכריע – איש לא יעשה זאת בעבורנו.

כשנאצר הזרים את צבאו לעבר גבולנו, כוחות האו"ם בסיני נפוצו לכל עבר. ההבטחה האמריקנית לשמור על חופש השיט הישראלי במצרי טיראן, גם היא התפוגגה כלא הייתה. הגדילה לעשות צרפת קודם לכן שהטילה עלינו – דווקא עלינו – אמברגו נשק. עמדנו במבחן לבדנו. ולכן, לעולם לא נחזור אחורה. לעולם לא נפקיר את גורלנו בידי אחרים.

זהו העיקרון היסודי. אנחנו מכבדים את בעלות בריתנו ובראשן ידידתנו הגדולה ארה"ב, שאת תמיכתה אנחנו מאוד מעריכים, אבל ברגעי מבחן ישראל חייבת להיות נכונה ומסוגלת לפגוע פגיעה קשה, אפילו אנושה, במי שמבקש לפגוע בה. מי שזומם להשמידנו – מעמיד עצמו בסכנת כְּלָיָה!

בד בבד, אנחנו מבקשים שלום עם שכנינו. שלום אמיתי, שלום שיחזיק מעמד לדורות. משום כך בכל הסדר, וגם בלי הסדר, נמשיך לשלוט ביטחונית בכל השטח ממערב לירדן. ומשום כך אנחנו עומדים על כך שהפלסטינים סוף סוף יכירו במדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. זהו היסוד של השלום ושלילתו היא שמונעת את השגתו.

מכובדיי, אנחנו מציינים היום חמישים שנה לששת ימי התהילה. הם שייכים בראש ובראשונה לכם, לוחמים יקרים. אתם הסתערתם קדימה כאריות – בסיני, בעזה, ביהודה ושומרון, בירושלים, ברמת הגולן. תמיד נזכור את קורבנם של הנופלים, שמסרו את חייהם להצלת מדינת ישראל. לבנו עם המשפחות השכולות, מחשבותינו עם הפצועים, כן, יש כאלה שעדיין נושאים את פצעיהם, חצי מאה שנים לאחר מכן, שיודעים מכאובי גוף ונפש.

אחי יוני ז"ל, שלחם עם חבריו הצנחנים בסיני ונפצע בסוף המלחמה בקרב ברמת הגולן, כתב בגמר המערכה להוריי את המכתב הבא: "הייתם צריכים לראות את חיילינו נלחמים. אין כמו הצבא שלנו. זהו צבא שכולו שוחר שלום, ואינו שואף למלחמה כלל. אך כשהוא צריך להילחם – אין כוח שיעמוד בפניו".

כעבור כחודשיים אני התגייסתי לצה"ל. עשיתי טירונות בגדוד 202 בצנחנים. הרס"פים שלי, המפקדים שלי, היו כולם בוגרי המלחמה. אני וחבריי שמענו בצמא את הסיפורים שלהם, שנחקקו באותיות-זהב במורשת הקרב של צה"ל. באותה עת היו גם מי שהתנבאו שתם עידן המלחמות, חלק אמרו את זה אפילו בצער, לא אני. אבל מהר מאוד הוכח שהמציאות במזרח התיכון חזקה מכל משאלת לב. נקלענו למלחמת ההתשה שבה השתתפנו בהרבה מבצעים, חלק לא קטן מהם מעבר לקווי האויב, ובמלחמה הזאת ובמבצעים הללו איבדנו את טובי חברינו.

ולמרות זאת, ממלחמה למלחמה מספר המדינות שעמדו מולנו – ירד. ב-1948 – חמש מדינות. ב-1967 – שלוש. ב-1973 – שתיים וב-1982 – מדינה אחת. וכמובן האיומים לא חלפו מאז מלחמת ששת הימים. איומים רבים נגוזו, אבל הם הוחלפו באתגרים חדשים: האתגר של עליית האסלאם הקיצוני, האתגר של עלייתה של איראן וגרורותיה, וכמובן העלייה או כניסתו של עידן הסייבר ועידן הטילים והטילים המדויקים. ועם כל זאת, אין ספק שנקודת המפנה הגדולה הייתה במצבה של מדינת ישראל, במעמדה ויכולתה להגן על עצמה, נקודת המפנה הזאת הייתה מלחמת ששת הימים, שהרחיקה את הגבול שלנו מפאתי תל-אביב.

התמונה שהצטיירה בשוך הקרבות הייתה ברורה – מדינת ישראל היא גורם בעל מעמד וכוח במזרח התיכון. עובדת היותנו מדינה חזקה – חזקה צבאית, מודיעינית, חזקה כלכלית, כי הנהגנו רפורמות של כלכלה חופשית ושל טכנולוגיה, גאונות טכנולוגית שבין השאר מטופחים, כל הדברים הללו, הגאוניות הזו מטופחת בצה"ל ובזרועות הביטחון, העוצמה הזאת שלנו, הצבאית, המודיעינית, הכלכלית והטכנולוגית, העוצמה הזאת סוללת נתיבים לשלום, ומקרבת אלינו מדינות אחרות.

הבוקר שַבְתִי מאפריקה, מכינוס של מדינות מערב-היבשת. התקבלתי שם בחום כראש ממשלת ישראל. פגשתי שם מנהיגים שאמרו: "אנחנו רוצים אתכם, אנחנו מעריכים את עוצמתכם". לפני יובל שנים, בלחץ העולם הערבי, מדינות אפריקה ניתקו את הקשרים איתנו. התהליך הזה החל בעקבות מלחמת ששת הימים, התעצם אחר כך במלחמת יום הכיפורים והיום התמונה הפוכה לחלוטין: ישראל חוזרת לאפריקה, ובגדול. וכך קורה עם ארצות נוספות ברחבי העולם, כולל באזורנו.

יש שינוי משמעותי ביחס של מדינות באזור למדינת ישראל . הם רואים בנו ובעוצמתנו, שהוכחה בצורה כל כך ברורה וחדה במלחמת ששת הימים, הם רואים בנו שותף ולא אויב במלחמה המשותפת נגד האסלאם הקיצוני. מדינות רבות באזור ובעולם יודעות להעריך מאבק נחוש ועקבי בטרור, ועמידה נחרצת מול תוקפנות.

הזרעים שנזרעו במלחמת ששת הימים – מניבים עד היום פירות חשובים לביסוס קיומה הלאומי של מדינת ישראל בביטחון ובגאווה ואני מעמיד בהמשך גם בשלום.

מכובדיי, לפני מלחמת ששת הימים – עטפה קַדְרוּת את המדינה. אני יכול להגיד לחלק מהאנשים פה, בוודאי לנשיא, שזוכר כמוני, ואולי לכם שאינכם זוכרים, משפט שהיה שגור פה בארץ לפני מלחמת ששת הימים, והמשפט היה: "האחרון שיוצא, שיכבה את האור". אבל האור לא כבה. הוא הלך והתעצם. יש לפנינו עוד אתגרים רבים, ועם זאת אני בטוח בדבר אחד: כל זמן שהרוח הגדולה של ששת הימים תלווה אותנו – נוכל לכל מבחן ונעמוד בכל אתגר. אחינו ואחיותינו גיבורי החיל, חזְקו וְאמצוּ: גדולת מעשיכם – לעולם לא תִישָכַח. תודות העם ותודת הדורות נתונה לכם לעד".