סווטש, מותג השעונים השוויצרי, יזם ניסוי ערכי - חינוכי - חברתי, שנערך לראשונה בישראל, בקרב תלמידי תיכון כפר הנוער עיינות.

22 תלמידי תיכון בכיתה י"א: 12 בנות ו-10 בנים, נתבקשו להיפרד מהסמארטפונים שלהם למשך שבוע ימים ולהחליפם בשעוני מחוגים במהלך כל שעות הלימודים, לצורך בדיקת ערנותם, נוכחותם והקשבתם במהלך השיעורים.   

אן שרנסקי, מנהלת מותג סווטש ישראל: "מבדיקות שערכנו עולה כי למעלה מ-85 אחוז מבני נוער משתמשים בסמארטפונים במהלך השיעורים, בבית הספר, בעיקר פעילות באינסטגרם ובקבוצת ווטסאפ. חברת סווטש חרטה על דגלה לעלות למודעות בקרב בני הנוער את החשיבות בקריאת שעון אנלוגי, באמצעות ניסוי חברתי שמטרתו לבחון האם לסמארטפונים שברשות התלמידים, ישנה השפעה על קשב התלמידים בזמן הלימודים וכיצד היא באה לידי ביטוי?

מתוך כך, נבע הרצון להבין כיצד משפיע והאם קיים שיפור בקשב התלמידים כשהם נטולי כל הפרעה תקשורתית באמצעות הסמארטפון.

בנוסף למטרת הניסוי הראשוני, נבדק האם התלמידים יודעים לקרוא שעון אנלוגי (מחוגים) ולהפתעתנו, טרם סיום הניסוי התלמידים סיפרו שבקרבם ישנם תלמידים שאינם יודעים לקרוא שעון מחוגים ומתביישים להודות בכך, כך שהניסוי יוכל גם ללמד אותם לקרוא שעון לא דיגיטלי.

נשמח להמשיך את הניסוי בבתי ספר נוספים, אף בגיל צעיר יותר על מנת להקנות להם הרגלים אחרים. לפני הגיעם לכיתה א', ילדים לא יכולים לדייק בזמנים וזה לא לגיטימי לצפות מהם לכך. ניתן ללמד ולצפות לעמידה בזמנים כשיש לילד תפיסת זמן והוא יודע לקרוא שעון".

בחמישי האחרון (27.12), הסתיים הניסוי והתלמידים נתבקשו להביע את דעתם: האם שבוע ללא סמראטפון שיפר את הקשבתם במהלך השיעורים? התלמידים סיפרו כי במהלך שעות הלימודים הם היו קשובים יותר למורה ופתאום זמני ההפסקה נראו להם ארוכים מן הרגיל, זאת משום שבלי הסמארטפונים הם היו צריכים ליצור שיחות עם התלמידים האחרים ולא להיות שקועים במסך הטלפון.

עוד הוסיפו התלמידים כי בזמן שהיו ללא הטלפונים הם התחילו להתעניין בתחביבים אחרים, כמו: קריאת ספרים, שיחות עומק עם החברים, ציור ועוד. עם זאת, התלמידים העידו על קשיים בתקופה שהיו בלי הסמארטפון, כגון: ניתוק זמני מהרשתות החברתיות, לא הייתה להם אפשרות במשחקי רשת בזמן השיעור, או לחלופין להסתמס ולהפריע למהלך השיעור שכמובן הטיב עם המורה.  

הצוות החינוכי ברך על היוזמה. המחנכת עדי בר, ניהלה יומן שבועי ותיעדה את מהלך הניסוי. היא סיפרה שביום הראשון, לאחר שלקחו מהתלמידים את הטלפונים, התלמידים לא היו שקטים כלל: כל רגע קמו מהכיסא, הסתובבו בכיתה ובעיקר הרגישו אי נחת.

לעומת זאת, ביום השני לאחר לקיחת הטלפונים שררה בכיתה דממת אלחוט. התלמידים היו קשובים למורה, הם לא התעסקו בדברים אחרים מלבד נושא השיעור והחומר הנלמד עבר בצורה ברורה יותר מבדרך כלל.

לסיום, הצוות החינוכי ציין שאולי בעתיד ירצו לערוך ניסוי זה בכיתות נוספות ואף יישקלו להמליץ לוועדה הפדגוגית לקבוע נוהל בו כל המורים במערכת החינוך יצטרכו לקחת מהתלמידים את הטלפונים בתחילת השיעור ולהחזירם בסופו.