"אתם יודעים למה זה לא תופס כל המחאות האלה?" שאל ראש הממשלה נתניהו בוועידת גלובס לעסקים שהתקיימה אתמול (רביעי), "כי אנשים יודעים את האמת, ישראל היא סיפור של הצלחה כלכלית אדירה". טוב, בזה שישראל היא הצלחה כלכלית, אנחנו לא באים לפקפק. אכן, לא תמצאנה בקלות מדינות שמסכמות 70 שנים מלאות במלחמות בלתי פוסקות, הגירה מעשרות מדינות, ועוד אינספור קשיים שבדרך, ועדיין עם תמ"ג שעוקף את זה של מדינות אירופאיות מוצלחות כמו אנגליה וצרפת.

צרפת? טוב, אולי זו כבר לא דוגמא טובה. המדינה שהיתה מעוז אימפריאליסטי עד  לפני לא הרבה עשורים, מסיימת את "7 השנים הטובות שלה" בזכות התנהלות סוציאליסטית כושלת שנמשכת כבר עשרות שנים, ועכשיו היא נכנסת לתקופה לא פשוטה שאיננו יודעים עדיין מה תהיה אחריתה.

ואצלנו, גם לנו יש את הקשיים שלנו. תודה לאל אנחנו לא צרפת. תודה לאל יש לנו ראש ממשלה שמבין דבר או שניים בכלכלה (מה שאי אפשר לומר על רוב מוחץ של חברי הכנסת), ומחזיק ברשימת הצלחות לא מבוטלות בתחום הכלכלי, אך עדיין יש עוד עבודה רבה לעשות למען שיפור הכלכלה הישראלית. את תיק האוצר כבר שנים שהוא מפקיד לידיהם של גורמים סוציאל-פופוליסטים, שאת הטלפיים של ההסתדרות והוועדים הגדולים, אף אחד מהם לא מתיימר לשחרר.

לכן, לא היה זה דבר מופלא לראות איך אחרי שבוע של בשורות על "עליית מחירים", זעקה כואבת עולה מהציבור הישראלי. זעקה אותנטית, מהשטח. "נחנקנו כבר" זעקו ברשתות החברתיות, "נלבש את האפודים הצהובים" קראו המוחים, בנסותם לשחזר מחאה רבתי בדומה לזו הרוחשת ברחובות פריז ואל תגידו שהמחאה לא הייתה אותנטית.

במשרד האוצר נבהלו כ"כ ממחאת ענק שתתרחש על סף מערכת בחירות, עד ששר האוצר מיהר להודיע על כוונתו להקים וועדה לבחינת יוקר המחייה, בראשותו של נציג ההסתדרות זליכה. בנוסף, כחלון ממהר להיפגש עם מנכ"ל אסם, ומבקש להקפיא את העלאת המחירים: אוריד מכסים עבור מוצרים שאוסם משתמשת בהם – הוא מוסר. לא משנה שמדובר ביחסי "הון-שלטון" (שמתפרסמים בראש חוצות וזה לא מעסיק אף אחד), העיקר שכלכלת הבחירות שלו, אותה הוא מנהל מתחילת הקדנציה – לא תיפגע.

אבל מעבר לזה, א"א להגיד שלא קשה פה. המחירים של לא מעט מוצרים בארץ יקרים יותר מאשר באירופה ובארה"ב, החל ממצרכי מזון שונים, בואכה דאודורנטים, וכלה במכוניות. האזרח הישראלי עובד קשה כדי לפרנס שכבה שמנה של עובדי ציבור מיותרים, ועם הכסף שנשאר לו הוא יוצא לחופשה בחו"ל  (שתהיה הרבה יותר זולה מחופשה בארץ) רק כדי לראות שבהרבה מדינות המבחר גדול יותר וזול יותר.

אז למה נראה שהמחאה לא יוצאת לרחובות?

זו כבר תבנית מוכרת, ישנו מניע חיובי ואמיתי למחאה זו כמו גם למחאות נוספות, דוגמת המחאה על הטיפול הכושל של הממשלה בטרור, אך הן אינן תופסות נפח ומסתיימות בקול ענות חלושה.

קל לראות שבכל פעם שצומחת לה מחאה כזאת, משתלטים עליה גורמים שאינם שותפים אמיתיים למחאה ותופסים טרמפ על קולות הציבור כשמטרתם האמיתית היא כרגיל: הפלת נתניהו. (לנתניהו יש חסרונות משלו, ללא ספק, אך אין זה עניינו של המאמר).

אותם רק דבר אחד מנחה – הסיכוי להפלת שנוא נפשם בנימין נתניהו, וכל הדרכים כשרות לכך. ומשכך, בימין, ואפילו במרכז, שכבר יודעים להתרחק משמות כמו "הקרן לישראל חדשה" ו"ג'ורג' סורוס" או לחילופין "אלדד יניב" כמו מאש, מיד עוזבים את השטח והמחאה האותנטית נעלמת. באופן אירוני, הדבר היחיד שיכול לזעזע את הממשלה זה הפגנות מסוג זה, ומי שמטרפד אותן פעם אחר פעם הם שוחרי קיצה של הממשלה.

רק לפני יומיים פרסם עקיבא נוביק תצלום מסך מקבוצת ווטצאפ של "מחאת האפודים הצהובים" אותה מנהלים אנשים שהכתירו את עצמם למובילי המחאה. ומי ברשימה? אבי בוסקילה, מנכ"ל שלום עכשיו, אלדד יניב הידוע, ועוד דמויות ממפלגת העבודה ושמאלה. שלא תטעו, אין לאנשים האלו שום קשר למחאה. ישנן שתי קבוצות פייסבוק מרכזיות אליהן הצטרפו כ-16 אלף איש בשבוע האחרון, אף אחד מהאנשים שנמנו לעיל לא מנהל את הקבוצות הללו. אז לא רק שהשתלטו על המחאה גורמים עויינים שמבריחים את הקהל השפוי שבאמת מעוניין בשינוי, אלא שגם ההשתלטות הזאת היא "פייק" - הם לא באמת מובילים את המחאה, הם אולי דואגים לנכס את המחאה לעצמם כדי להיתפס בעיני הציבור כדואגים לרווחתו, אך הציבור כבר מזמן לא קונה את זה, ומצביע ברגליים. איפה שאלדד יניב נמצא – הציבור לא יהיה.

אז את מה הם כן מנהלים? קבוצה שמונה לכל היותר 256 אנשים, בהתאם למגבלה של קבוצות ווטצאפ, מתוכה מעל 70 איש מוגדרים כמנהלים. את מה הם מנהלים? את המסע שלהם להדחת הימין.

יש לקבוצה 8 מנהלים, אומר רז קורן, פעיל במחאת האפודים ומנהל בעצמו בקבוצת הפייסבוק ״מחאת האפודים - יחד נוריד את יוקר המחייה״, "אף אחד מעולם לא דיבר עם האנשים שמציגים את עצמם כ״הנהלת המחאה״, בטח ובטח לא פגש אותם. הם פשוט החליטו ״לייצג״ על דעת עצמם. בלי להתייעץ. בלי כלום. הם פשוט מניחים שכול דבר ״חברתי״ רשום על שמם בטאבו. זה ממש לא הלך הרוח בשטח".

ואם כבר דיברנו על הלך הרוח בשטח, נשים לב לכיוון אליו מושכים "מנהיגי המחאה". בקלות נוכל להיזכר בטענות השמאל על "שוד הגז", על ההכרח להלאים אוצרות טבע, ולהקדיש תקציבים אינסופיים לצרכים "חברתיים" שונים. "תמיד יש כסף" קרא ח"כ שמולי מעל בימת הכנסת בעוד העיתונים מבשרים על הגירעון הצפוי בקופת המדינה. אחריות תקציבית מעולם לא הייתה בראש מעייניו של השמאל, ממשלת הימין תישא בהשלכות, ואחריהם המבול. סוציאל-פופוליסטים כבר אמרנו?

ולאן המחאה האותנטית מובילה? עפ"י סקר שנערך בקבוצת הפייסבוק "מחאת האפודים הצהובים – יחד נוריד את יוקר המחיה", המונה כ9000 חברים, 65% מהמשיבים מבכרים "הפרטה" על פני "רווחה", כלומר לא רק שהציבור מאס בדרך השמאל וב"אלדד יניבים", אלא אדרבה - הוא רוצה יותר ימינה.

אז מה נשאר לנו? מנהיגים שלא מנהיגים, שמדבררים את הפך רצון הציבור, אשר הוא בתורו נרתע מהם ונאלץ לנטוש את דרישותיו הלגיטימיות – "הבו לנו ימין כלכלי".