העליון קיבל ערעור הפרקליטות וגזר על נאשם באונס קבוצתי 14 שנות מאסר

בית המשפט העליון קיבל את ערעור המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה, החמיר בעונשו של נאשם שהורשע בביצוע אונס קבוצתי על אף שלא ביצע בעצמו את האינוס, והטיל עליו עונש של 14 שנות מאסר בפועל.

על פי עובדות כתב האישום, בלילה שבין 25.6.2015-24.6.2015, הנאשם וארבעת חבריו פגשו במתלוננת בראשון לציון וישבו אתה מחוץ למסעדה, כשהיא שיכורה. לאחר זמן מה, הנאשם וחבריו גררו את המתלוננת בכוח, בניגוד לרצונה, לחדר מעל המסעדה, השכיבו אותה על מיטה ויצאו מהחדר. שניים מהם נכנסו כל אחד "בתורו" לחדר, ואנסו את המתלוננת, תוך שהיא צועקת וזועקת לעזרה. בזמן הזה הנאשם עמד מחוץ לדלת, כשהוא יודע כי חבריו אונסים את המתלוננת ואף גירש מהמקום ידיד של המתלוננת שהגיע לחפשה כששמע את צעקותיה. לאחר שני חבריו נכנס הנאשם לחדר, אך משסירבה המתלוננת לקיים איתו יחסי מין, יצא משם לאחר כמה דקות.

שעה וארבעים דקות לאחר כליאתה של המתלוננת, הגיע שוב הידיד שלה למקום, לאחר ששמע את צעקותיה והנאשם שוב דחף אותו מהמקום, אך הידיד סרב והמתלוננת שוחררה ועזבה את המקום.

הנאשם הודה בבית המשפט המחוזי בלוד ברוב העובדות שיוחסו לו בכתב האישום, אך חלק על היותו מבצע בצוותא, שכן לא קיים עם המתלוננת יחסי מין. בית המשפט קבע כי הנאשם אשם בעבירות חטיפה ובשתי עבירות של אינוס בצוותא, והטיל עליו עונש של 11 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננת בסך של 80,000 שקלים.

המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה הגישה ערעור על קלות עונשו של הנאשם, בו נטען כי בית המשפט המחוזי הקל עם הנאשם יתר על המידה והשית עליו עונש שאינו הולם את חומרת המעשים שביצע, גם בהינתן שלא בעל את המתלוננת בפועל.

בית המשפט העליון קיבל כאמור את ערעור המדינה וגזר על הנאשם 14 שנות מאסר, תוך שהוא מציין כי ערכאת הערעור אינה ממצה את מלוא חומרת הדין.

בית המשפט העליון ציין בפסק דינו, כי "החומרה הטמונה בעבירות מין מתעצמת במקרים בהם מדובר באונס קבוצתי... מקרים של אונס קבוצתי שנעשה באכזריות ובבריונות, תוך שהנאשמים מתייחסים לקורבן מעשיהם ככלי לסיפוק יצריהם ומעבירים אותה מיד ליד, תוך ניצול מצבה, נכנסים לרף הגבוה ביותר של העבירה...".

בעניינו של הנאשם ציין בית המשפט, כי "המשיב היה שותף פעיל בביצוע אונס קבוצתי ברוטאלי במתלוננת, אשר התאפיין בהתנהגות אכזרית חסרת אנושיות כלפיה, תוך שהיא שיכורה וחסרת יכולת ממשית להתנגד. חלקו של המשיב בביצוע העבירות משמעותי ביותר. כבר בתחילת האירוע, עת שהתה החבורה במסעדה, המשיב הוא זה שהתיישב על ברכיה של המתלוננת. לאחר מכן, ותוך ניצול חוסר תשומת ליבו של המַכָּר, המשיב הוא זה שנטל חלק מרכזי ודומיננטי ביותר בחטיפתה.

בתחילה החזיק אותה בידה וגרר אותה לכיוון החדר תוך שהיא מנסה להתחמק מאחיזתו, ובהמשך סחב אותה באחזו בפלג גופה העליון. לאחר שהכניס אותה לחדר ויצא, עמד המשיב בסמוך לדלת והאזין לעיתים למתרחש בחדר. הוא עמד כזקיף השומר מחוץ לחדר על מנת לאפשר לנאשמים האחרים לבצע בה את זממם ללא הפרעות והמתין לתורו להיכנס לחדר.

בתוך כך, הוא הדף את המַכָּר, שהגיע בשמעו את קריאות המתלוננת לעזרה, אל מחוץ לאזור כדי למנוע ממנו להגיע לחדר ולחלץ את המתלוננת. כל זאת, על מנת שהאונס הקבוצתי יוכל להמשיך להתבצע כמתוכנן...

נוכח העובדה שהמשיב ידע שחבריו אונסים את המתלוננת, כמו גם בכך ששמר על הדלת על מנת לאפשר למעשה האונס להימשך ושפעל באופן אקטיבי על מנת להרחיק את מַכָּרהּ של המתלוננת מהמקום, הוא נחשב למבצע בצוותא של עבירת אינוס לכל דבר ועניין".

את המדינה ייצג בבית המשפט העליון עו"ד איתמר גלבפיש מהמחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה. בבית המשפט המחוזי נוהל התיק ע"י עו"ד שרה טל מפרקליטות מחוז מרכז.

ארבעת שותפיו של הנאשם ניהלו הוכחות ועניינם טרם הוכרע.