פיגוע קשה התרחש לפני כשנה וחצי ברחוב עולי הגרדום בירושלים, כאשר שני מחבלים ירו ודקרו עוברי אורח. שלושה בני אדם נרצחו בפיגוע ולמעלה מ-20 נוספים נפצעו. אולם, נראה שהאו"ם לא ימהר לספר לכם את סיפורם של הנרצחים בפיגוע - אלון אנדרי גובברג, כבן 51, ריצ'רד לייקין, כבן 76 וחביב חיים כבן 78 - אלא דווקא את סיפורם של הרוצחים, בני בליעל. במהלך דיון מיוחד שנערך היום (שני) במועצת זכויות האדם של האו"ם, ניתנה הזכות למוחמד עליאן, אביו של המחבל בהא עליאן, אחד משני המחבלים מהפיגוע בירושלים, לספר לפרטי פרטים דווקא על "פשעי צה"ל", תוך התעלמות מוחלטת ממסע הרצח שביצע בנו. בדיון "המיוחד" תואר כיצד כוחותינו מבצעים "ענישה קולקטיבית בירושלים", תוך "גרימת סבל למשפחות השהידים" (לא מחבלים, שהידים). אביו של המחבל בהא תאר כיצד ישראל החליטה לעצור את בני המשפחה ולקחת אותם לחקירות, לשמור את גופתו של בהא "במשך חודשים" ומאוחר יותר "גם להרוס את הבתים". "אנו רק נלחמים על הזכות לקבור את מתינו", התלונן האב מוחמד והמשיך לתאר שמשפחתו "תשושה מהעוול שישראל גרמה לנו". "זו מדיניות יומיומית של השפלה שנמשכת כבר 50 שנה", אמר אביו של המחבל. "סבל", אדון מוחמד? שאלת את עצמך פעם מה עובר על המשפחות של נרצחי הפיגוע הקשה בירושלים ופיגועים רבים נוספים שבוצעו על ידי מחבלים צמאי דם? כאן בחדשות 0404 אנו מדווחים מידי יום ביומו על פיגועי אבנים נגד נוסעים תמימים שחוזרים הביתה מהעבודה או נוסעים לבקר את משפחתם, על פיגועי תבערה שגרמו ללא מעט נפגעי גוף ונפש ועל פיגועים רבים נוספים, במתווים שונים, שמעלים את רף הזעזוע כל פעם מחדש. אך, כנראה, סיפורים אלה, סיפורים של קרבנות הטרור הערבי, לא יעניינו אותך ובטח שלא את האו"ם. צביעות.