שרית לוי, תושבת שדרות, כתבה על המציאות הקשה בה חיים תושבי עוטף ישראל וכמה היא כואבת.
"השבת הזו, ה-26.10.18, קיבלנו מטח אינסופי של עשרות טילים לכיוון העיר שלי - שדרות. אתם בטח תוהים של מי העין בתמונה ובכן, זו העין של אמא שלי.
תנו לי לספר לכם סיפור קצר שאמא שלי חוותה לפני כמה שנים. כשהייתי בת 7, היה צבע אדום בשדרות, בשעה 2 בלילה. ישנתי חזק ולא שמעתי את האזעקה, אז אמא שלי הרימה אותי עליה וסחבה אותי במדרגות עד למטה למקלט (בביתי יש שתי קומות), כשהחלה לרוץ במדרגות, אימי פיספסה מדרגה ורגלה השמאלית התדרדרה על כל המדרגות והיא שברה את הרגל.
במשך חודש וחצי היה לאימי גבס עד סוף הברך, כך שלא יכלה לתפקד ונעזרה בנו באותה תקופה. מאז? לאמא שלי לפעמים קשה ללכת יותר מידי. היא מתקשה במאמץ פיזי. אתמול, אמא שלי בעת שרצה לממ"ד בזמן צבע אדום, החליקה שוב על הברכיים, קיבלה שריטות בידיים וראשה התנגש בקיר.
כך אמא שלי קמה היום בבוקר. עם כאבים וייסורים קשים ועם עין נפוכה וסגולה.
ראש הממשלה? צה״ל? תודה לכיפת ברזל שמגנה עלינו בשעת צרה. אבל כמו שאתם רואים, ציוו אותנו ב"נשמרתם מאוד לנפשותיכם", אז נרוץ לממ"ד הכי מהר שיש, אבל.. נוכל ליפול בדרך. חוץ מהטראומות הנפשיות שהאזרחים חווים פה יום יום, יש גם כאלו שנפגעים פיזית! לפני חודשיים, אדם שרק רצה לרוץ לאחד הבתים להתגונן בעת צבע אדום, נפל לתהום 3 מטרים ושבר את רגלו. אתם לא יכולים להתעלם מאיתנו!
אנחנו לא רוצים לעזוב את העיר שלנו, העיר שבה גדלנו. אנו לא מאמינים בפחד ובתיסכול - אנחנו רוצים להנות מהעיר שלנו שזה עתה התפתחה. רוצים להמשיך לחיות כאן אבל עם תקווה! כל הבוקר אכלתי סרטים על המכה שאמא שלי קיבלה, המצב הזה פשוט לא יכול להמשך ככה יותר!"
תגובות
נא שימרו על שפה נקייה אשר מכבדת אתכם