אותי בבית הספר היסודי לימדו שבשביל לפתור בעיה, צריך קודם להבין בדיוק מהי. כבר עשרות שנים שאנו שומעים את הסיסמא "פתרון 2 המדינות" מתנגנת בכל הזדמנות אפשרית ורוב הציבור הישראלי מקבל תחושה של אנחנו הבעיה ואצלנו הפתרון. רק תתנו להם מדינה והכל יסתדר, חיש מהר. האמנם? לאורך ההיסטוריה הקצרה של מדינת ישראל, ישנם אין ספור תיעודים לכך ששלל מנהיגיה במרוצת השנים, הציעו אין ספור פתרונות, נשאו אין ספור נאומים, הגיעו לכל פגישה שרק הציעו להם והביעו נכונות לויתורים כואבים ומרחיקי לכת עד כדי הזויים לעיתים. יצחק רבין ז'ל בהסכמי אוסלו, אהוד ברק מול ערפת ואהוד אולמרט מול אבו מאזן, הסכימו לתת הכל, כל מה שתמיד מנגנים לנו "שלא שלנו". אולמרט אף צוטט לאחרונה שאמר שויתר על מזרח ירושלים ואף הסכים שהגבול יעבור בשער יפו, עם גישה ליהודים בכותל באישור בלבד, לא פחות. גם לזה אבו מאזן כמובן סרב. אז מה הבעיה? אנחנו. שאנחנו מייצרים בעיות שלא קיימות ומנסים לפתור אותן בפתרונות שלא קיימים. במקום להתעסק באין ספור בעיות הקיימות במדינת ישראל, דיור, תעסוקה, פערים קשים בחברה, לייצר להם פתרונות שבהחלט קיימים בבניה איתנה בנגב, ביו'ש בגליל, מימוש חזון אבותינו, אנחנו רצים סביב הזנב וסביב גחמות עולמיות כאלה ואחרות. נתניהו בקרוב נפגש עם מנהיג העולם החופשי, יש לו הזדמנות היסטורית להכריז ולקבל הכרה עולמית שאנחנו כל כך כמהים לה תמיד, שארץ ישראל שייכת לעם ישראל ומי שרוצה לגור בה ולחלוק אותה איתנו, צריך להבין שעליו קודם כל לא לנסות להשמיד אותנו ללא הרף ולאחר מכן להכיר בנו ובזכותינו ההיסטורית על האדמה הזאת. לאחר מכן, אני בטוח שנדע להגיע לעמק השווה, עם מי שירצה, מתי שירצה וכמה שירצה. לעניות דעתי, אם טראמפ ונתניהו יודיעו על ביטול רעיון 2 המדינות הדמיוני במציאות בה אנו חיים ובמקומו יכריזו על הליכה למתווה ישים לנוכח העובדה שלמעלה מחצי מיליון ישראלים גרים ביו'ש, הדבר יהיה נכון וחיובי לכלל בני האדם החיים בארץ ישראל.