מסע הלווייתו של הנשיא התשיעי של ישראל, שמעון פרס, החל בירושלים. ראשי מדינות רבים ומשלחות מכל העולם ובניהם נשיא ארה"ב ברק אובמה, הנשיא האמריקני לשעבר, ביל קלינטון ואחרים, לוקחים חלק במסע ההלווייה. קודם לכן, לחץ ראש הממשלה בנימין נתניהו את ידו של יו"ר הרשות אבו מאזן - אותו אבו מאזן שרק לאחרונה המשיך להסית לפגיעה בישראלים. הנשיא רובי ריבלין: "אני מדבר אליך היום בפעם האחרונה, כנשיא אל נשיא. עיניי מחפשות אותך, אחינו האהוב והבכור ואתה אינך. אתה נאסף אל אבותיך היום, באדמה שאהבת כל כך, אך לא נאספים חלומותיך ולא נטמנת אמונתך. היית לא רק איש חזון, אלא גם איש מעש. עבור שנינו עולם מדינת ישראל לא תהיה מובנת מאליה. מדינת ישראל היא עובדה שאין עליה עוררין". "ידעת ששלום אמש ניתן להשגה רק ממקום של עצמה. מעטים ביננו מבינים כמה הרים עקרת מקום המדינה ועד היום כדי להבטיח את עליותנו הביטחונית. בכך ישראל חייבת להיות חכמה אבל גם צודקת. אתה היחיד שכיהן כראש הממשלה וכנשיא. היית לנו ללב שאהב את הארץ והמדינה". ראש הממשלה, בנימין נתניהו: "באתם מקרוב ומרחוק לירושלים בירת ישראל לחלוק כבוד אחרון לשמעון פרס - אחד מן האבות המייסדים של מדינתנו, אחד מהמנהיגים הדגולים שקמו לעמנו. מנהיג בעל שיעור קומה בעולמנו - שמעון פרס המופלא. הגעתכם היא עדות לכבוד לשמעון פרס, שהקדיש למדינה את חייו. הוא היה איש ישראלי ואיש עולמי גדול. ישראל והעולם מבכים אותו. אנחנו מוצאים תקווה במורשת שלו, כפי שעושה העולם כולו. שמעון פרס זכה לא רק לתוחלת חיים, אלא גם לתכלית חיים. הכה שורש במולדת ואחז בחרב דוד כדי להגן עליה. שמעון פעל גדולות ונצורות להבטיח את כוח המגן שלנו לדורות ועל כך נתונה לו תודת הדורות ובמקביל עשה כל מה שביכולתו בכל רגע מחייו הבוגרים להשיג שלום עם שכנינו. אין זה סוד שהיינו יריבים פוליטיים אבל במהלך השנים נעשינו ידידים קרובים. באחד ממפגשנו הרבים בבית הנשיא בשעת לילה מאוחרת שאלתי אותו: "ממרום שנותיך, את מי הערצת ממנהיגי ישראל"? הוא דיבר גם על רבין, בגין ואחרים. הוא הפתיע אותי מעט כשציין אדם נוסף - את משה דיין. הוא דיבר על אומץ לבו בקרב ועל תכונה נוספת: התעלם לגמרי משיקולים של פוליטיקה. הוא היה מה שהוא רצה להיות. שמעון העריך את התכונות הללו אבל גם ידע אמת נוספת: שאם רוצים להגשים דברים שמאמינים באמת - אי אפשר באמת להתנתק מהפוליטיקה ולכן התקיים בו המתח המובנה בין הפוליטיקאי למדינאי". שמעון היה זה שאישר את מבצע אנטבה ובהלווייה שנערכה כאן הוא נשא הספד מרטיט לב שלא אשכח כל חיי. זו היתה הפעם הראשונה בה פגשתי בו. הוריי זכרונם לברכה, אחי ואני נפעמנו עמוקות מדבריו על יוני, על המבצע ועל הקשר לאבותינו ועל זקיפות הקומה של עמנו. באותו הרגע נוצר ביננו חיבור עז ומיוחד שאף פעם לא נותק. אף ששמעון ואני לא הסכמנו על דברים רבים, חילוקי הדעות לא האפילו על הפגישות הרבות שקיימנו".