שנתיים ושלושה חודשים לאחר המחאה הגדולה ביותר בתולדות צה"ל - מחאת "דוד הנחלאווי", השתחרר היו משירות בצה"ל הלוחם והמפקד, דוד אדמוב. למחאת "דוד הנחלאווי", שהפכה לסיפור ענק בישראל וזכתה לכותרות ברחבי העולם, אחראים שניים: דוד אדמוב וחדשות 0404. עם שחרורו אמר אדמוב לחדשות 0404: "אני חייב לכם תודה ענקית - לכם בחדשות 0404, שעמדתם מאחוריי ומאחורי חיילי צה"ל. זה נתן לי כוחות רבים בעת שישבתי במעצר קשה ולא נעים". מחאת "דוד הנחלאווי" החלה לאחר שאדמוב, לוחם בחטיבת הנח"ל, עמד ב"הדס 9" - עמדת צה"ל בחברון ועיכב לבדיקה שני ערבים חשודים. בתוך זמן קצר אחד מהם ניסה לברוח, תקף קלות את אדמוב, שלא חשב יותר מידי ופעל בדיוק כפי שחייל צריך לפעול: הוא דרך את נשקו, איים על החשודים ומנע אירוע קשה. אדמוב, לא חשב לרגע שבתוך זמן קצר הסרטון שלו יככב בכל העולם. תחילה הוא הופיע בערוץ 10, ע"י הכתב רועי שרון ומיד לאחר מכן, כמו אש בשדה קוצים, ביקשו כמה כלי תקשורת את ראשו. צה"ל זרם איתם והודיע כי החייל ייכלא. בשלב הזה, אף אחד לא חשב לרגע שאנחנו, בחדשות 0404, תכננו מחאה ענקית - כזאת שתבהיר לכל חייל בצה"ל כי עם ישראל עומד מאחוריו וזאת מאחר והיה ברור לנו שדוד אדמוב צודק. החלטתי (ב.ג.) לפרסם תמונה של לוחמי גבעתי עם השלט "גם אנחנו עם דוד הנחלאווי". בתוך זמן קצר התמונה צברה אלפי לייקים ובמקביל, החלו עוד ועוד חיילים לשלוח תמונות. בשיא המחאה, היו בידי חדשות 0404 מעל 17,000 תמונות, בהן חיילים מכל היחידות המובחרות, כולל טייס, לוחמים בקומנדו הימי, ואפילו ימ"מ, מג"ב ועוד ועוד. גם חיילות רבות שלחו תמונות מחאה והמכנה המשותף לכולם - שלט המסתיר את הפנים. כבר אז בצה"ל לא ידעו איך לאכול את הסיפור הענק והבינו שקורה כאן דבר שלא היה כמותו מעולם. פתאום, הוחלט לשנות את התגובה לתקשורת וההודעה היתה כי אדמוב יישלח לכלא בגלל תקרית עם מפקדו ולא בגלל האירוע. אדמוב סוגר היום מעגל במקביל לשחרורו, בראיון בלעדי בחדשות 0404. "אני משתחרר עם סיפוק ענק. רציתי להיות לוחם וסיימתי כלוחם וכמפקד, למרות כל מה שקרה ואני מאושר", אמר אדמוב. אדמוב, מתאר את שעבר: "אני לא מאחל לאף בנאדם את מה שעברתי מבחינה מנטאלית, הצלחתי להתגבר על זה, הרבה בזכותך - בזכותכם בחדשות 0404 - אני חייב לכם תודה גדולה. לכם ובעצם לכל חיילי צה"ל ועם ישראל שהתגייסו לקריאה שלכם. בכל זאת, יש לי תחושה של פספוס. רציתי לצאת לקצונה -להיות קצין לוחם, אבל נמנע ממני... הכל בגלל הכלא והתקשורת - החליטו שלא להוציא אותי לקצינים וממש כאב לי... הגעתי למח"ט ואפילו לקחצ"ר, אבל אמרו לי 'לא'. זה כאב וצורם עד לרגע זה". לאדמוב תעודת הערכה והמלצות. כחייל מצטיין וכמפקד מצוין, כולם האמינו שהוא ראוי לקצונה ויהיה קצין טוב. "תפיסת העולם שלי ברורה - כל מי שיש לו פרופיל קרבי חייב לשרת לפחות שלוש שנים בקרבי. אין הנחות כשמדובר בשמירה על ארץ ישראל ועל העם שלי. זו זכות עוד הרבה לפני החובה". על הרעש התקשורתי הגדול סיפר אדמוב: "לא הבנתי מה קורה איתי, עם החיים האישיים. היה לי מאוד קשה לקבל את זה. אני אוהב את השקט שלי ופתאום תקשורת, תמונות פרטיות שלי בטלוויזיה. זה לא היה קל, אבל אני חייב לומר את האמת - אני לא מצטער על שום דבר. פעלתי כמו שחייל צריך לפעול". אדמוב התרגש מאוד מהאהבה הגדולה לה זכה: "הרגשה שקשה מאוד לתאר אותה במילים. אמרתי לעצמי 'וואוו - עם ישראל ממש עומד מאחוריי'. הרגשתי שאנחנו ממש צבא העם. אני יודע שעם שלם עומד מאחוריי וההרגשה הזאת מדהימה. שלחו לי המון הודעות בפייסבוק, ולא ידעתי איך להודות לאנשים האלה. עד היום אני לא מעכל את מה שעברתי ואת המחאה הגדולה ביותר בתולדות צה"ל... לא ראיתי במה שעשיתי מעשה גבורה. אנשים כתבו שאני גיבור, אבל לא הרגשתי גיבור. הרגשתי שעשיתי בדיוק את מה שחייל חייב לעשות". אדמוב, חוזר לאפריל 2014, אז אירעה התקרית: "הייתי בעמדת הדס 9, ולפני שעליתי לעמדה, עדכנו אותנו מראש שיש התראה על חשוד בן 17-18, שמסתובב עם סכין. כל החבר'ה שעלו לעמדות הגיעו עם הידיעה הזאת מראש והצורך לעצור ולבדוק תעודות זהות. עמדתי בעמדה ולאחר כמה זמן אני רואה שני ערבים צעירים שהתקדמו לעמדה, לכיוון שלי ואמרתי לעצמי שאני חייב לעצור אותם ולבדוק אותם. ביקשתי בערבית שיביאו תעודת זהות. אמרו לי שאין להם תעודת זהות ואמרתי לעצמי אוקיי, בטח שכחו בבית... אמרתי ניתן להם להמשיך.... הם עלו במדרגות ופתאום אחד מהם מוציא לי תעודת זהות מול הפנים ומתחיל לברוח וגם צעק משהו... הבנתי שהוא חשוד ואמרתי שאין דבר כזה שאני לא תופס אותו. אני עם כל הציוד עליי, תפסתי אותו ואת החבר שלו והושבתי אותם על הרצפה... ואיך שאני מושיב אותם, מתחילים להתקהל סביבי ערבים, עוד ועוד ערבים, מכל הכיוונים... ומתחילים לקחת אבנים מהרצפה. אמרתי שאני לא נכנע לדבר הזה... ופתאום אחד מהם החליט שהוא קם והולך, הוא נעמד מולי וניסה לעבור אותי. אמרתי לו: 'אתה לא זז מפה', הוא דחף אותי... ואמרתי לעצמי: 'מי הוא שייגע בי, אני חייל בצבא הגנה לישראל... אני פה להגן על העם שלי ולא עליהם'. בזווית העין זיהיתי מישהו יורד מהמדרגות במהירות ומנסה להגיע אליי ואז דרכתי את הנשק, במקביל דיווחתי בקשר שיגיע תגבור ומשם הכל התגלגל". אדמוב, שסיים קורס מ״כים והפך למפקד, מבהיר: "לחיילים שלי אמרתי שמה שלא יקרה איתם בשטח, אני האחראי להם ואני אקח עליי את הכל. ככה צריך לנהוג כל מפקד בצה"ל". "שוב, אני מבקש באמצעות חדשות 0404 לומר תודה לכל עם ישראל. התמיכה שלכם בחדשות 0404 מסייעת לאלפי חיילים להבין שיש להם גב ויש מי שיתמוך בהם בעת צרה", סיכם הלוחם שהשתחרר היום מצה"ל, לא לפני שהבהיר: "גם היום הייתי דורך ופועל בדיוק באותה הדרך".