ראש הממשלה בנימין נתניהו השתתף הבוקר בטקס האזכרה הממלכתי לחללי מלחמת לבנון השנייה בהר הרצל. ראש הממשלה בנימין נתניהו: ״אני יודע את גודל כאבכם המתמשך, רק אתם יודעים אם ועד כמה הצלחתם לשקם משהו מהריסות חייכם. לבי עמכם וגם עם אלה שנאבקים להשתקם מפצעי המלחמה. לכל מי שחושב כי הולך ופוחת הדור, אני נוהג לומר שטוב יעשה אם יבקר בהר הרצל ובבתי העלמין האחרים. במקומות הללו טמונים מיטב בנינו ובנותינו, שדור אחר דור נאבקו במבקשי נפשנו. רק בזכות גבורתם, הקרבתם, מסירות נפשם, רק בזכות כל אלה עולה בידינו לקיים את ביתנו הלאומי. כך היה תמיד וכך היה גם במלחמת לבנון השנייה, לפני עשור; לוחמים כארזים, אוהבי ארצם ועמם, יצאו להגן עלינו מפני אויב מר שפתח במתקפה פראית על ערי ישראל. כמאתיים קילומטרים מפרידים בין ההר הזה להר אחר – הר אדיר בגליל העליון. ממצפור הזיכרון בראשו נשקפים אתרי קרבות מרכזיים במלחמה, מפסגותיו ניתן לראות בבירור מֶה הייתה תכלית שליחותם של הבנים והבנות: להגן על מרחב הצפון, להגן על המדינה כולה מטרור החיזבאללה. חזית ועורף עמדו יחד בשלושים וארבעה ימי הלחימה. מלחמת לבנון השנייה הייתה מלחמה מוצדקת במטרותיה. למרות הכשלים והליקויים שנתגלו במהלכה – ואנחנו השקענו ועדיין משקיעים מאמץ אדיר להפיק מהם כל לקח אפשרי, והייתי אומר לממש כל לקח אפשרי – חשוב שנוקיר בכל לבנו את עוז רוחם של החיילים והמפקדים. המצפן הערכי שלהם לא השתבש. לימוד הלקחים סובב בעיקר סביב שאלת ה"אֵיךְ", לא בשאלת ה"לָמָה". הם ידעו לָמָה. רס"ן בניה ריין זיכרונו לברכה, שהוא ואנשי הטנק שאיתו נהרגו במשימת חילוץ נועזת בְּחִירְבָּת אל-כַּסִיף, כתב במכתבו האחרון לחברתו: "דעי שלתחושת השליחות ערך גדול, כי מה יחוש האדם ואין לו שליחות אמת בחייו?!". הרוח הגדולה של בניה וכל חבריו – יהודים ולא-יהודים, חילונים ודתיים, ילידי הארץ ועולים – היא-היא המסד האמיתי של עוצמתנו. היא הערובה לכך שאויבינו לא יצליחו לכבות את נר ישראל. מלחמת לבנון לא הייתה מלחמה על טריטוריה. במובן יסודי היא גם לא הייתה מלחמה בין מדינות, עדיין. זו הייתה התנגשות בין ארגון טרור קיצוני, שמחזיק באידיאולוגיה איסלאמיסטית-קנאית, לבין ישראל הדמוקרטית, החופשית, שמקדשת את החיים ומקדשת את כבוד האדם. החיזבאללה בלבנון, בדיוק כמו החמאס ברצועת עזה, הקים בקרבתנו מוצב קדמי של איראן. כל מה שמתחולל בשנים הללו במזרח התיכון הוא המשך של אותה מגמה: טרור של איסלאם רדיקלי, ששואף לבתק באבחת חרב מרקמי חיים של חופש ותרבות. הטרור פוקד לא רק את שרונה ועתניאל - הוא מכה בפריז ובניס, בבריסל ובאורלנדו. אנחנו במערכה כלל-עולמית. כמי שמודעים היטב לאופי האיומים עלינו, אנו מכינים עצמנו לכל תרחיש. לא אהבת המלחמה מנחה אותנו, לא ששון אֵלֶי קרב מכוון את דרכנו. אם יישמר אצלנו השקט, גם מי שעומדים מולנו ייהנו משקט. אבל אם נידרש להגיב על תוקפנות – התגובה תהיה עוצמתית. מי שחושב שימצא כאן "קורי עכביש" – יקבל "קיר ברזל", יקבל אגרוף ברזל. נכונותם של לוחמינו להשליך נפשם מנגד היא אבן-יסוד בחומת ביטחוננו. לעתים אין לנו ברירה אלא לשגר כוחות לשדה הקרב כדי להגן על אזרחינו מסכנה. כראש הממשלה אני יכול לומר לכם, שכל משימה אליה נשלחים החיילים וכל פעם שאני נדרש, ביחד עם שר הביטחון והרמטכ"ל, לשלוח חיילים לקרב, אנחנו בוחנים את המשימות הללו בקפידה, בשיקול דעת באחריות מרבית, אני אומר לכם בחרדת קודש, בחרדת קודש. כי אנחנו מבינים מה המשמעות לאבד חיילים, בנים, אבות. כל אחד ואחת מחיילי צה"ל יקרים לי. לבי רוגש בצאתם למשימה, ולבי נשבר אם חלילה לא שבו ממנה. אחיי ואחיותיי למשפחת השכול, אני מכיר את עומק יגונכם, אני שותף לעומק ייסוריכם. אתם נושאים אתכם את תוגת הכאב ואת צער השתיקה. אך כפי שכתבה ליאורה חסון, אמו של רב-סמל גיא חסון ז"ל, שנפל בְּעַייתָה א-שַעָבּ: "שתי אפשרויות קיימות לנו, ההורים - להצטרף לבנים מיד, או להרים את הראש, לזכור ולבחור בחיים. לבחור בחיים כדי לא להיענש פעמיים. לבחור בחיים למען הבנים שנפלו, ויותר מכל, לבחור בחיים למען האחים שנותרו עם פצע מדמם ומצפים מאתנו להיות חזקים". משפחות יקרות, הנופלים, הנופלים שנפלו במערכה היו מופת לערכי הַרֵעוּת, השליחות והאחריות. צה"ל והחברה הישראלית חייבים להמשיך להיבנות על הערכים הללו, שבסופו של דבר ובראשיתו של דבר, הם הבסיס האמיתי לקיומנו. העולם הוא אכזרי ואנחנו רואים עד כמה הוא אכזרי סביבנו, ומי יודע כמה זמן עוד יישאר אכזרי ולא יהיה יותר אכזרי. בלי הנכונות להקרבה אין לנו קיום. כולנו דואבים על הלוחמים שנפלו ועל חיי האזרחים שנגדעו. מי ייתן ודברי משורר התהילים – "הָרֹפֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב וּמְחַבֵּשׁ לְעַצְבוֹתָם" - ימציאו לכם מזור. אני מאחל החלמה שלמה לכל הפצועים ושולח להם מכאן את אהבתנו. אנו מצדיעים לחללי מלחמת לבנון השנייה ומכירים להם תודה לאין-קץ. יהי זכרם ברוך לַעָד״.