בחודש מאי 2011, קריית מוצקין היתה בכותרות ולשם שינוי, העיר שהיתה רגילה לכותרות רבות וחיוביות, נאלצה להתמודד עם פרסום שלילי. עקב זיהום במי השתייה, נדרשו תושבי העיר לחדול מלשתות ולהשתמש במים. הכותרות בתקשורת הישראלית חגגו. כולם השוו לתקופת מלחמה: מה היה קורה אילו כך היו נראים הדברים בעת מלחמה?... כל התקשורת חגגה על קריית מוצקין ובמשך ימים לא עזבה את העיר ולא הפסיקה לראיין תושבים. בזה אחר זה, תלונות ועוד תלונות. "אסון מים", "אירוע חמור" - כותרות כאלה ואחרות הפכו לחגיגה תקשורתית גדולה. לעיתונאים הפריע ובצדק, שאין לכמה אלפי תושבים בקריית מוצקין מים. קריית מוצקין היא עיר המונה כ-45 אלף תושבים בלבד ומשבר המים ב-2011 פקד רק כמה אלפים מהם. זה הצדיק עליהום תקשורתי ודרישה מהרשויות לטפל כמה שיותר מהר בבעיה החמורה. והנה, מזה כשבועיים (לא רק כמה ימים כמו במוצקין) - יישובים שלמים בגב ההר בשומרון מתמודדים עם משבר מים חמור ובימים חמים וקשים. בכל רגע נתון, כ-60,000 תושבים מתמודדים עם "אוויר" בברזים. אין מים לשתייה, לא לרחצה ועל כביסות או השקיית הגינה אף אחד לא מעז לדבר. התקשורת הישראלית שקטה. לא מצייצת. תושבי השומרון מבחינתה הם עב"מים. לא אחים שלכם ולא שלנו. הם סתם אנשים שלא שייכים לכלום. חלק מאותה תקשורת דווקא דאג לצטט את שקרי אבו מאזן על כך שישראל הפסיקה את אספקת המים לערבים ברמדאן, אבל כאשר מדובר בסיפור אמיתי - במשבר אמיתי שבו אחיהם היהודים סובלים ובקושי חיים ללא מים - אותם זה לא מעניין. שימשתי אז (בועז גולן), בשנת 2011, בתפקיד דובר עיריית קריית מוצקין. העיתונאים דאז, חבריי לתקשורת, התנהלו מולי וסיקרו את משבר המים של מוצקין. במשך ימים רצופים הציקו לי, הקשו בשאלות והציגו תושבים מסכנים וכואבים. שוב, בצדק. אך היכן כלי התקשורת כעת? כאשר רבים יותר סובלים כבר שבועיים ועלולים להמשיך ולסבול עוד זמן רב? כך לא אמורה להתנהל תקשורת אמתית ובטח לא כאן, בארץ ישראל! * בתמונות: כך מתנהלים כעת עשרות אלפים מאחינו בשומרון