בבית משפחת ביבי בקריית מוצקין חוגגים יום הולדת. היום, בדיוק לפני שנה, נדקר לוחם מג"ב רז ביבי ע"י מחבל נתעב בירושלים ונפצע אנושות. רגע לפני שאיבד הכרתו, ביבי הכניס את המחבל בין הכוונות, ירה ונטרל אותו בכדי למנוע פגיעה באחרים. רז ביבי: "21.6.2015 - תאריך ששינה את חיי. התאריך שלעולם לא ישכח ויחרט בזכרוני ואפילו בכמה חלקים מגופי. היום שבו נכנסתי לגל הטרור המטורף הזה -היום שבו נדקרתי על ידי מחבל. היום שבו הרגשתי ברגע האמיתי מה זה לראות את המוות מול העיניים. ואיזה כוחות ומוטיביציה יש לגוף באותם רגעים לשרוד ולא להרפות למרות כל הדקירות. הגוף פשוט נכנס לאמוק ועושה הכל בכדי להשלים את המשימה שלשמה אנו למדים ומתכוננים בכל תקופת הכשרתנו ושירותנו כלוחמי מג"ב ועושים הכול בכדי לנטרל כל גורם המנסה לפגוע באזרחים. אני זוכר את אותם רגעים והתחושות שעוברות בגוף, אבל ידעתי שאני לא נתתי לעצמי לוותר וליפול והייתה לי רק מטרה אחת בראש! אין מצב שאני עכשיו נופל לאחר כל הדקירות שספגתי בגופי ומדמם למוות ואז המחבל הזה חס וחלילה לוקח את הנשק וממשיך במסע ההרג הרצחני שלו. האינסטינקט שהיה לי באותו רגע היה להסתובב, לדרוך את הנשק, להיכנס בין כוונות ולזהות את המחבל מול העיניים ולנטרל אותו. זה רגע שלא אשכח, כאילו היה זה היום! רגע כל כך מיוחד עבורי! לאחר הירי והתמוטטות על פני המדרכה - רגעים לפני שכל האדרנלין המטורף יוצא לך מהגוף, אני מאבטח את עצמי במצב כריעה, עד אשר לא נשאר עוד כוח בגופי. אני נופל על הרצפה ואז כמו מלאך משמיים מגיע אלי שוטר בשם חאלד סרחאן שהגיע לפיגוע ראשון, קורא את תג השם שעל החזה ואומר לי: רז אני איתך, הכל בסדר אל תדאג!. כאן ממש באותם רגעים אלו הרגשתי שיש מי ששומר עליי, שמגן עליי ואלו רגעי האחרונים לפני האיבוד הכרה ועד פתיחת עיניי בבית החולים לאחר הניתוח שהציל את חיי מאותה דקירה במעטפת הלב ובעוד כמה מחלק גופי העליון. אני לא אשכח שפתחתי את העיניים בבית החולים לאחר 24 שעות, למרות שלפי הערכת הרופאים הזמן המשוער שאתעורר היה חודש שלם. אהבנתי מה קרה למרות כל החששות של הרופאים שאאבד את זיכרוני. ממש לאחר שהתעוררתי ראיתי מול עיני את ההורים שלי שהוזעקו בטיסה מיוחדת חזרה לארץ לאחר החופשה שלהם ואת המשפחה שלי ואת כל החברים וכל אותם האנשים שכל כך דאגו לשלומי ולהתאוששות שלי ואת כל החום והאהבה שיש לעם ישראל, שכל התפילות שהתפללו למעני אכן התגשמו ואלוקים נתן לי את חיי מחדש במתנה ולמשפחת משמר הגבול שכולו משפחה אחת גדולה מחבקת ואוהבת שמעריכה את לוחמיה, שלרגע לא הפסיקה לתמוך במהלך התקופה בבית החולים ולאחר מכן ולא הרגשתי לבד. תמיד הרגשתי בטוח ומאובטח בכל אותם הרגעים הראשונים לאחר המקרה". אמו של רז, כרמלה ביבי, כתבה לבנה: "21/6/2015- היום הכי נוראי בעולם בבוקרו של יום זה. התקבלה הודעה על שוטר מג"ב שנדקר בשער שכם. המחשבה שעוברת מיד בראש "לנו זה לא יקרה", אך לצערי זה קרה ומשם היום שלנו הפך לסיוט אחד גדול! הידיעה שאנחנו ברומניה ושחייך תלויים בין חיים למוות היה נורא מכל! השעות עברו כנצח ובזמן הזה אנו מוזנים מידיעות מהארץ ללא ידיעה מוחלטת מה מצבך האמיתי. ברגע שהגענו ארצה הבשורות לא היו הכי מעודדות ודו"ח מצב הפציעה שלך היה מורכב מלא מעט דקירות בכל חלקי גופך, ראש,לב, כתף, גרון. נמסר לנו שעברת ניתוח חירום בליבך ושעל גופך חתך מצד לצד. נמסר לנו שנדקרת ארבע דקירות בראשך, בגבך ובכתף! הכאב היה קשה מנשוא, המחשבה הייתה למה זה קרה לך נסיך קטן שלנו. היית מורדם ומונשם נראית כמלאך תמים וטהור שיישן לו שינת ישרים אך כולך דקור וכאוב. הרופאים צפו לך ימים ארוכים של חוסר הכרה ושיקום ארוך בבית לווינשטיין כי לא ידעו עד כמה חמורה תהיה הפגיעה בך לאחר כל הדקירות שגופך ספג. אך רצה האל ותודה רבה לו על כך! בדיוק 24 שעות לאחר האירוע פקחת עיניים. לאחר תחקור של הרופאים, לשמחתנו זכרת כל פרט ופרט, כל רגע ורגע כל מהלך של המחבל שפגע בך בצורה אנושה כל כך! ומשם הדרך להחלמה והרצון שלך היו ממש לא מובנים מאליהם! נלחמת בכל הכח לקום מהמיטה ולחזור לחיים הרגילים והצנועים שמהם הגעת. עשית זאת בענק! לאחר שלושה שבועות השתחררנו הביתה - משם עבדת בכל הכח עשית פיזוטרפיות מטורפות והכל בכדי לחזור לשירות מלא! עברו עלייך לילות וימים לא קלים, מלווים בכאבים כי החתכים והצלקות כואבות ולא נעימות. זו הייתה שנה לא קלה, שנה של מלחמות רגשיות, מלחמות בכדי לעשות הכל לחזור לשירות במשמר הגבול שאתה כל כל אוהב, מלחמות פיזיות ענקיות ונרחבות כדי לחזור לכושר! אך לא ויתרנו לרגע ונלחמנו כמו אריות ובעזרת מפקדי משמר הגבול ובייחוד תודה ענקית לגבי יונה האגדי, הצלחנו במשימה הזו! בשנה הזו עברת ניתוחים שחלקם הובילו לאכזבות אך לבסוף הגענו ליעד - הניתוח הצליח ואתה בדרכך להחלמה מלאה! אז היום אתה חוגג יום הולדת. זהו היום שבו נולדת מחדש וקצרה היריעה מלרשום ולרשום כי אין מילים לתאר את כל מה שאנחנו מרגישים ורוצים להביע אלייך. אנחנו גאים ומתגאים שעשית את כל הדרך הזו להחלים. מרגע שפתחת את העיניים בבית החולים לא ויתרת לעצמך אף לרגע אחד שהמטרה שלך היא ההחלמה! אז אתה בהחלט מודל לחיקוי. אתה השראה לאלפי אנשים שהלוואי ויילכו בדרכך הפטריוטית הזו לשרת את המדינה באהבה כזו! אוהבים אותך עד אין ספור! תודה לכל מי שתמך ועזר. מודים לכםםהמון המון. בלעדיי החיזוקים שלכם, לא היו מגיעים עד הלום".