ברוך מרזל, שהיה עד לחיסול המחבל בחברון, טוען כי המ"פ של הלוחם אלאור אזריה שינה את העובדות במהלך עדותו בבית הדין ביפו. מרזל, האיש שנאבק שנים למען ארץ ישראל ופועל סביב השעון לשמירה על חברון, לחדשות 0404: "כמי שנכח באירוע בתל-רומיידה, בו חוסל המחבל ע"י אלאור אזריה, היה זה עצוב עבורי, שלא לומר מדכא, לשמוע את המ"פ של אלאור בביה"ד הצבאי, כשהוא משנה את העובדות ואומר דברים שלא היו תוך שהוא מלכלך על החייל שלו. מדובר בחייל שהוא עצמו קבע כי הינו חייל מצטיין. אולם כעת, אחר כל העליהום התקשורתי וההתערבות הפוליטית הגסה, אין לאותו מ"פ בעיה להפקיר אותו למערכת משפטית אכזרית, אשר יכולה ועלולה להכניס את אלאור לשנים רבות מאחורי סורג ובריח. כל זאת - בשל אירוע שאילו לא היה מצולם, היה נסגר בתוך היחידה, כפי שקרה פעמים רבות בעבר. לשם גילוי נאות, מחובתי לומר, כי אני מכיר ומוקיר את אותו מ"פ, מדובר בבחור מצוין מיסודו, שנותן הרבה למען הצבא. אולם, דווקא זה מה שכה עצוב בזמננו. כיום, "רוח המפקד" מנשבת לפי החליל של שר הביטחון הקודם יעלון, וכפי שחששנו, לא ניכר שינוי באותה רוח מאז כניסתו של ליברמן לתפקיד. אותה רוח רופסת עוברת דרך הרמטכ"ל אייזנקוט. הרמטכ"ל ושר הביטחון לשעבר, במקום לתת למשפט להתנהל בשקט, מתערבים נגד החייל באופן שמשפיע על השופטים הצבאיים הנתונים למרותם. רוח המפקד הנ"ל יורדת לאלופים ומהם למח"טים, למג"דים ועד למ"פים. המושג של "אחוות לוחמים" הפך לנחלת העבר, אין עוד רעות וערבות הדדית, והמפקד מוכן להפקיר את החייל למען הקידום הנכסף (לכל המתעניינים - אותו מ"פ של אלאור כבר התקדם). עדות המ"פ ודברי קצינים בכירים יותר שיצאו נגד אלאור פוגעים ברוח צה"ל, שוברים את המורל, וקשה שלא לראות כיצד בעתיד יחשבו החיילים פעמיים בטרם יצאו להסתער בהוראת מפקד שהקידום שלו יותר חשוב עבורו מחייליו, וניתן מאד להבין מדוע לא ילכו בעיניים עצומות אחר מפקד, אשר בכדי להמנע מלהסתבך, יסכן את חייהם, ובלבד שהקידום שלו לא יפגע. לדאבוני, אני יכול לומר כי תופעה זו אינה מפתיעה אותי. כבר שנים רבות אני רואה קצינים בכירים עושים שבעקיפין פעולות שמזיקות לביטחון ביודעין, ובלבד שלא לפגוע בקידום. הפחד מארגוני השמאל ומעיתון הארץ משפיע על כל צעד ושעל בצבא. בנוסף על כך, ישנה מערכת אשר במקום לקדם ולתמוך בחיילים אידיאליסטים שהאמת וטובת הביטחון היא בראש מעיינהם ולתגמל אותם על מסירותם, היא הפכה את הקצונה למקצוע! יוקרתי ונחשק, מה שמושך לצבא אנשים שמחפשים קריירה, כמובן עם השכר וההטבות הנלווים. כך יוצא, שלוחמים צעירים בדרגות הנמוכות מחרפים את נפשם למען העם והמולדת בלא כל תמורה, בעוד חלק מהקצונה הבכירה בראש מעיינה קידום ודרגות ומה שניגזר מהם. אילו הורידו משמעותית את הפנסיה של אנשי הקבע ואת שכרם של אותם קצינים בכירים והיו משתמשים בכסף כדי לשלם משכורת נאותה לכל החיילים הקרביים, וכן כדי לתמוך בהם כלכלית ביציאתם לאזרחות, היינו רואים צבא טוב יותר, איכותי יותר, אידיאליסטי יותר, עם פחות תככים ומזימות, פוליטיקות קטנוניות ותבוסתנות שנועדה לרצות את השמאל".