הקלות הבלתי מובנת שבה נותנים בישראל יד לפגיעה בדת ומסורת ישראל, מרגיזה, מקוממת ובעיקר מדאיגה מאוד. ככל שחולף הזמן, עוד לבנה בחומה המחזיקה את עם ישראל משך כל שנות קיומו, נסדקת ונופלת. רבים חוששים לדבר ולומר את האמת ואת אשר על לבם כי התקשורת הישראלית תאכל אותם חיים וה"שיימינג" ירדוף אותם בכל מקום. בכל פעם פוערים חור חדש והכל הופך פתאום ל"סטייל", להרגיש "אין", להרגיש שייך לחברה החדשה והכאילו תרבותית ונאורה. שכחנו. רבים מאיתנו שכחו להלחם על האמת. בדת אין פשרות. יש הלכות והן ברורות מאוד ומי שעושה הנחות בדת, אין לו שום ערך לדת ולמסורת ישראל. הכותל המערבי אינו נושא הנתון למו"מ, או לפחות, אסור היה שיהיה כזה. במקום שנעמוד כולנו על הרגליים האחוריות, כל מיני פחדנים, כן, גם מכיוונו של ראש הממשלה, מגישים את הלחי השנייה וסופגים עוד סטירה. מה לרפורמים ולעניין הכותל כעת? את מי בדיוק הם רוצים להכעיס? מהי המטרה שלהם? הרי דת ואמונה אין כאן. הכותל, כך נראה, כלל אינו מעניין אותם והכותרות חשובות להם יותר. הכותל - בית הכנסת הגדול של כולנו, לא יכול להיות מעורב בתפילת נשים וגברים יחד! הוא לא יכול להפוך לכזה! זה בניגוד לכל הגיון ובניגוד לכל תפיסה יהודית, דתית ומסורתית. הבעיה היא, שבמדינת ישראל כולם מדברים על שיוויון זכויות בעיקר בנושאי דת וזאת מאחר והדתיים, מסתבר, סופגים הכל. הם כואבים ובוכים בשקט ולא עושים מהפכות. וכך, שנה אחר שנה מצטרפות למעגל המותר והמקובל עוד כל מיני התנהלויות הנוגדות את ההלכה ואשר דתיים חוששים לדבר עליהן. הם חוששים ממה שיגידו עליהם ולהם. נמשיך לשתוק ונקבל בקרוב זמנים לתפילות מעורבות בכותל וזמני כניסה וביקור מול האבנים ומתחת להר הבית. נמשיך לשתוק ובג"ץ יתערב לנו גם בבתי הכנסת העירוניים ברחבי הארץ, במקוואות, בישיבות ובבתי המדרש. קצת קשה להבין מדוע העם הקטן שלנו לא יכול לשמור על המקום החשוב לעם היהודי (אחרי הר הבית). אינני חובש כיפה לראשי, אך גם לי קשה להבין מדוע בספרייה ציבורית אנחנו נדרשים לשמור על שקט (אפילו אם ממש מתחשק לנו להרעיש) ועל תפילה אמתית ונפרדת בכותל אנחנו לא יכולים לשמור. וכי מה ההבדל? שניהם מוגדרים כמקום ציבורי. אבל כולנו יודעים את האמת. הפחדנות היא שמשחקת כאן תפקיד ראשי. רק לפני שבוע אסרו על יהודים לערוך את מצעד הדגלים (ריקודגלים) ברובע המוסלמי בשעה מסוימת כי זה יפריע ויפגע בהם. איך אומרים בישראל? אנחנו מאוד חזקים על עצמנו כאשר מדובר באחרים.