ראש הממשלה בנימין נתניהו השתתף בטקס אזכרה ממלכתי לזכרם של יהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל. בעקבות החלטת ממשלה [מס' 3885] הונצחו שמותיהם של כ-1,500 יהודי אתיופי שנספו במסע לארץ ישראל דרך סודן. השמות נחקקו באנדרטה שהוקמה לזכרם בהר הרצל ומדי שנה מתקיים טקס אזכרה ממלכתי. ראש הממשלה בנימין נתניהו: "גם בתקופות האפלות ביותר בתולדות עמנו, באפלת הגלות, בשפל המצוקה, תמיד האירה את דרכנו קרן אור אחת של תקווה - ירושלים, ציון. מי כמוכם יודעים זאת. אתם שמרתם על הגחלת של הקיום היהודי באתיופיה, בסבל, במיצר. במשך דורות ארוכים נאחזתם בחלום השיבה לירושלים, והתקווה התגשמה - זכיתם להגיע הביתה. אתם זכיתם, כולנו זכינו. הרצל, שקברו שוכן על ההר הזה, ייחס בחזונו הציוני חשיבות עצומה לקיבוץ הגלויות. ב"מדינת היהודים" הוא כתב: "אנו רוצים להעניק ליהודים מולדת". שימו לב מה הוא אומר: "אנו רוצים להעניק ליהודים מולדת, אבל לא בכך שנתלוש אותם בכוח מקרקע צמיחתם, אלא בכך שנוציא אותם בזהירות עם כל רקמת שורשיהם ונשתול אותם מחדש באדמה טובה יותר", קרי: אדמת המולדת, "כשם שאנו רוצים ליצור תנאים חדשים בתחום הכלכלי והמדיני, כך בדעתנו לשמר בחרדת קודש את הישן בתחום הרגשי והנפשי", זה הרצל. כלומר הוא ביקש לשלב חדש וישן, וזה מה שאנחנו עושים היום בישראל, זה מה שאנחנו עושים בטקס הזה. קהילה-קהילה, בקהילה שלכם, בעם כולו, שומרים על מורשת האבות בגאווה, בטיפוח, בזכות גדולה, שומרים על מורשת האבות וערכינו הלאומים, בד בבד מטפחים חדשנות מדהימה שתבטיח את העתיד שלנו. אבל הכל הכל מתחיל בשורשים, ובמקרה של יהדות אתיופיה, סיפורה המופלא חייב להפוך לחלק בלתי נפרד מההוויה הישראלית. כולנו גדלנו על הכמיהה לציון, זהו מוקד בחיי עמנו שגלה מארצו לפני אלפי שנים, שאף לשוב אליה, לחדש את עצמאותו, לבנות מחדש את עירו. יהודי אתיופיה הם עדות חיה ומרגשת לעוצמת הכיסופים לציון. אין תקדים למעשה שעברתם כדי להגיע לארץ ישראל. הסכנות, התלאות, הסבל, העינויים, אלפי הקורבנות, קורבנות שהקרבתם במדבריות של אתיופיה וסודאן, אין ספור טרגיות קורעות לב. העבר חתום, זה נכון, אבל סיפור העבר עודנו בהתהוות. זהו סיפור שפורץ בשנים האחרונות מעמקי הלב, ומסופר בעל פה, מעל במות שונות, כולל בסלון ביתם של ישראלים מבטן ומלידה, צברים שכמהים לשמוע אתכם, והוא גם מועלה על הכתב מעת לעת, בספרים מרתקים פרי עטם של יוצאי אתיופיה בישראל. אני אזכיר דוגמה אחת, רחל יששכר, כשיצאה למסע המפרך בהריון מתקדם עם ילד בן שלוש, היא היום אם לארבעה, עובדת סוציאלית בעלת תואר שני, רכזת קליטה ועלייה בעיריית ראשון לציון. היא כתבה ספר, "כוחה של אמונה", בו היא מתארת את קשיי הדרך מהכפר בצפון אתיופיה אל גבול סודאן ובמחנה הפליטים בסודאן. שום דבר לא נשכח ממנה - הצמא הנורא במדבר, המחלות, השודדים, הצועדים האחרונים שתש כוחם ושנקברו בחפזה בצד הדרך. "מי שלא היה שם", כותבת רחל, "לא יוכל להבין אותנו. לפנינו היה חלום כל הדורות להגיע לירושלים, לא הייתה דרך חזרה". אתם, אחינו ואחיותינו יוצאי אתיופיה, גיליתם מסירות נפש כבירה. יזמתם, הלכתם, נאבקתם, לא נכנעתם. שליחי מדינת ישראל הושיטו לכם יד מסייעת, אבל את החלק המשמעותי ביותר של המסע לארץ אתם ביצעתם במו ידיכם, במו רגליכם. השנים חולפות, ולסיפור העלייה שלכם ארצה מצטרף סיפור התרומה שלכם למדינתנו, וגם סיפור זה מוסיף להתרקם יום יום. אדוני הנשיא, היינו יחד ביום העצמאות במשכנך כאן, בירושלים, בטקס הוקרה למאה ועשרים חיילים וחיילות מצטיינים, והיו ביניהם, ממש לא בפעם הראשונה, בנים ובנות למשפחות שעלו מאתיופיה, ואני חשתי גאווה עמוקה. כל כך מרגש לראות אותם במדי צה"ל עם כומתה על הראש, זקופי קומה, ישראלים לכל דבר, לוחמים לכל דבר. אני גם עוקב אחר ההשתלבות של יוצאי אתיופיה ביחידות הטובות ביותר של צבא ההגנה לישראל, והגאווה הזאת מכפילה את עצמה. אז יש דברים שמשתנים בתהליכים, גם יחסינו עם אתיופיה. הנה, אסע לאפריקה בעוד כמה שבועות, ומערכת היחסים שונה בתכלית עם המדינה החשובה הזו, ומדינות רבות אחרות. ובצד טיפוח היחסים הללו, אני גאה על כך שיש לי את הזכות בפעם השלישית לעשות מאמץ מיוחד להעלות את שארית הפליטה. אבל יש גם אתגרים גדולים, כי הרי השיבה הביתה כרוכה בקשיים. ההיקלטות בחברה הישראלית היא תהליך שיש בו מהמורות ויש בו מכשלות, ואני מניח שאתם מרגישים את הרצון שלנו להתגבר על המהמורות, להסיר את המכשלות. אנחנו בנקודת מפנה. בכל הזדמנות בה נפגשנו, והיו הזדמנויות רבות כאלה בשנה האחרונה, אמרתי לכם שאני והממשלה קשובים לרחשי לבכם, למכאובים שלכם, לשאיפות שלכם. וכדי שיהיה לכך ביטוי ממשי, הוריתי להקים ועדת שרים מיוחדת לזרז את שילובם של אזרחי ישראל יוצאי אתיופיה בחברה הישראלית. אני עומד בראש הוועדה הזו, אנחנו נפגשים מדי כמה שבועות כדי לטפל בחינוך, בבריאות, ברווחה, בדיור, בתעסוקה, בשירות הציבורי בצה"ל - כל זה נמצא בתהליכים שחלק כבר מתקדם. יש עוד דרך, אבל דבר אחד אני יכול להגיד לכם: מעל לכל, מעל לכל מה שאמרתי, אני מייחס חשיבות ראשונה ועליונה למיגור גילויים של אפליה וגזענות. זוהי תופעה מקוממת בתוך עמנו, זה דבר שהוא בלתי נסבל, ואנחנו יוצאים נגד זה בכל העוצמה, כי אין לזה שום מקום במדינה ישראל. אתם בשר מבשרנו, רקמה מרקמות העם, שווים בין שווים. אני מצדיע לכם. והיום, יחד עם נשיא המדינה ועם ישראל כולו - אנחנו מצדיעים לאלפי הנספים במסע הגבורה מאתיופיה לישראל. השנה הוספנו שמות של הנספים לאנדרטת הזיכרון בשיתוף ההסתדרות הציונית העולמית. זהו דבר קטן שבידנו לעשות כדי להנציח את קורבנם הגדול. ננצור את זכרם לעד, ונתנחם במילוי משאת נפשם בניין ציון וירושלים. יהי זכרם ברוך".