דבריו של עופר מועלם, לוחם צנחנים בעבר, שאיבד את ידו במהלך השירות הצבאי. כמידי שנה אנו מתאספים פה, ברחבת בית הספר ומתייחדים ביום זה עם זכר בוגרי בית סיפרנו ובניו ובנותיו של עם ישראל שנפלו במערכות ישראל ובפעולות האיבה. הזמן שחלף אינו מרפא את הכאב והחוסר שמרגישות המשפחות השכולות. היום, אנו מחבקים את המשפחות השכולות והעם כולו הופך למשפחה אחת גדולה. אנו מצווים לעצור מלכת יום אחד בשנה ולזכור, פשוט לזכור את בניה ובנותיה של הארץ הזאת, שהקריבו את חייהם למען נוכל אנו להמשיך בדרכם, וכמה חשוב שנמשיך בדרכם ונלמד ממורשתם. "במותם ציוו לנו את החיים" - מותם לא היה לשווא. כל נופל היה עולם ומלואו וכל אחד, בדרכו שלו, הנחיל לנו ערכי יסוד של גבורה, נתינה, חסד, נחישות ואמונה. ערכים עליהם מושתתת חברה ואומה. דווקא בעידן הריאליטי בו הדמויות הנערצות על בני הנוער הם כוכבי טלוויזיה, שזוהרם נמוג וחולף בן רגע, חובה עלינו לחשוף בפני בני הנוער את דמויות המופת של הנופלים, שמורשתם הערכית אינה בת חלוף. "הכוכבים" האמיתיים הראויים להערצה ולשמש כמודל חיקוי לבני הנוער, הם דמויות כמו יוני נתניהו, רועי קליין, אלירז פרץ, עמנואל מורנו, איתן בלחסן, בניה שראל, אנשי "ספרא וסייפא", לוחמים נועזים שמסרו את נפשם למען הארץ הזאת, ועוד רבים אחרים שחייהם היו מושתתים על נתינה לכלל וסיפור חייהם ומעשיהם ילוו אותנו עוד שנות דור. חובה עלינו להנחיל את ערכיהם לדור הצעיר, לדבוק בדרכם, ללמד וללמוד על מעשה הגבורה, על ההקרבה, האומץ, הנחישות, הדאגה לכלל , על אהבת הזולת ואהבת המולדת. אלה הכוכבים והגיבורים האמיתיים של עם ישראל! אלה שהקריבו את חייהם במאבקנו המתמשך בארץ הזאת! בתום היום יונף הדגל אל ראש התורן ונתחיל בחגיגות יום העצמאות . החיבור המצמרר בין יום הזיכרון ליום העצמאות הוא כורח המציאות בה אנו חיים. המעבר חד, אך הכרחי כדי שנוכל לקיים את מורשתם ולהעצים את אחיזתנו בחיים, לחנך לאורם של הנופלים, להמשיך בבניין הארץ ולצלוח עתות משבר למבשר. אני מבקש לסיים במילות השיר בערבות הנגב שליווה את דור תש"ח: בערבות הנגב מתנוצץ הטל, בערבות הנגב איש מגן נפל, לא נשם הנער ונדם הלב, את בלורית השער רוח תלטף. הלומת עצבת ויגון נורא, אם זקנה ניצבת ונושאת דברה, הדימעה ניגרת מעיני אימך, בא כדור עופרת ויפלח ליבך. את בכורי שכלתי במצולות הים, ואותך גידלתי למגן העם. הם לא ישברונו ביגון ושכול, הם לא יעקרונו, בני, למרות הכל. אז צעד קדימה נער גבה קומה, ויאמר לה - 'אמא, אל לך בדימעה! בחורינו, אמא, בימי פקודה, מול שונאינו, אמא, כחומת פלדה. מול שודד ומלך צמא דמים עוין, תניני ואהיה לך אנוכי לבן'. בערבות הנגב הוא לחץ ידה, אם תרצו, חבריה, אין זו אגדה! את הדברים נשא מועלם בטקס יום הזיכרון בבית הספר יבנה בקריית אתא, שכמה מבוגריו נפלו במערכות ישראל.