"מבין אכזבותיו העמוקים ביותר (של אובמה) ממנהיגים במזה"ת, לבנימין נתניהו יש קטגוריה משל עצמה". המשפט נלקח מראיון של ג'פרי גולדברג עם הנשיא אובמה ב"אטלנטיק" בשבוע שעבר. "קטגוריה משל עצמה" היא כמובן אכזבה גדולה בהרבה מהליגה של המאכזבים ביותר. מבחינתו של אובמה נתניהו במקום הראשון. הוא המנהיג המאכזב ביותר במזה"ת. זה המקום לבדוק את מדד המנהיגים באזורנו. מי איכזב הרבה, מי איכזב מעט ומי עמד בציפיות ולא איכזב בכלל. מי שלא איכזב הוא עלי חמינאי, שליט אירן. ב-2009 היו בחירות לנשיאות באירן, שזויפו והונדסו נגד מיר חוסיין מוסאווי, מהמחנה הרפורמיסטי. בעקבות הזיופים התחוללה באירן התקוממות שדוכאה ביד ברזל. ארה"ב, שזמן קצר קודם לכן כפתה על מצרים את השתתפות האחים המוסלמים בבחירות, בשם "הדמוקרטיה", התעלמה מהסדק הדמוקרטי שנפתח לרגע באירן ובכך הובילה להיעלמותו, ולבחירתו המחודשת של הדמוקרט מחמוד אחמדינג'אד. כך הובטחה המשכיות היותה של אירן מנוע של טרור עולמי והמשך מסעה אל האטום. על עמידותיו בציפיות ועל שלא איכזב, זכה חמינאי בהסכם שהזרים לו כמאה מיליארד דולר ושמבטיח לאירן נשק גרעיני. בקטגוריית המאכזבים נמצא נשיא מצרים חוסני מובארק. מובארק היה הפודל של ארה"ב, אך לא הופיע לנאום קהיר של אובמה בתחילת כהונתו עקב הדרישה שנציגי האחים המוסלמים יהיו נוכחים. מובארק סולק מהשלטון באמצעות גיבוי אמריקני מסיבי להפגנות כיכר תחריר נגדו, והוחלף בבחירות דמוקרטיות ע"י מוחמד מורסי איש האחים המוסלמים שהוצא מהכלא המצרי. מורסי הוא אח, שהחל להחיל על מצרים את חוקי השריעה, ולכן לא איכזב. עוד הנהגה שלא איכזבה היא הנהגת החמאס, ארגון משנה של האחים המוסלמים. החמאס חטף ורצח שלושה נערים ישראליים, הפגיז את ערי ישראל ללא אבחנה, ונקלע למלחמת "צוק איתן" עם ישראל. בעיצומה של המלחמה בין ידידתה המובהקת של ארה"ב, הדמוקרטיה היחידה במזה"ת, נגד ארגון טרור רצחני, החליט אובמה המאוכזב לעצור אספקת תחמושת לישראל ולנסות להכתיב לה תנאי כניעה. תמים בן חאמד אל ת'אני, שליט קטאר גם לא איכזב. המנוע הכלכלי שמאחורי הטרור הסוני, נותן האכסניה למטיף הרצחני יוסף קרדאווי, המממן והמכווין של החמאס, בעל תחנת "אל ג'זירה" שתרמה יותר מכל לחורבן המזה"ת, עמד בציפיות של אובמה. האח מורסי הודח ונכלא ע"י הגנרל סיסי, ובכך איכזב סיסי את אובמה שעצר תקציבים ואספקה צבאית למצרים. סיסי השיג מימון סעודי והחל להצטייד בנשק רוסי ומטוסים צרפתיים. סיסי רותח על אובמה על חוסר התמיכה, על הרס המזה"ת ועל ההסכם עם אירן השיעית וכך איבדה ארה"ב את מצרים לאחר שהכניסה אותה תחת כנפיה בשנות השמונים במחיר חצי האי סיני, ששולם ע"י ישראל. למצרים יש כאב ראש כפול. ממזרח הפכה עזה להיות העורף הלוגיסטי של דאע"ש סיני, וממערב נמצא ריכוז ריכוז דאע"ש ענק בלוב. המשען היחיד של סיסי המאכזב הוא נתניהו המאכזב. איך הגיע דאע"ש ללוב? היה שם מנהיג מאכזב. מועמר קדאפי מסר את פרוייקט הגרעין שלו לארה"ב, בלם את שטף המהגרים העיקרי מאפריקה לאירופה ונלחם באל-קעידה. אובמה ואירופה המאוכזבים הפילו אותו. מאז שוכן דאע"ש לבטח בלוב ומזרים מיליוני מהגרים לאירופה. אסד הוא בעל ברית של אירן, ולכן טביחתם של כ-400,000 מאזרחיו, כולל באמצעות נשק כימי, הפיכת 10 מיליון מהם לפליטים שחלקם זורם לאירופה ומחריב אותה, לא הספיקו להעלותו לראש טבלת ליגת המאכזבים. חסן נסראללה, בעל בריתה של אירן, לא איכזב, למרות מעורבותו במלחמות בתימן, סוריה ועירק, ולמרות שבנה נגד ישראל את אחד ממערכי הרקטות הגדולים בעולם. מנהיג תורכיה, טאיפ ארדואן, לא איכזב. הוא מחסל בשיטתיות את הדמוקרטיה בארצו, הצליח לריב עם כל סביבתו, וכעת סוחט כספים מאירופה באמצעות שליטה על גלי המהגרים מסוריה ועירק המוזרמים אליה. בליגת המאכזבים נמצאים גם מנהיגי סעודיה. לא בשל אפליית הנשים, העבדות, הגזענות והשחיתות, אלא כי הם רותחים על אובמה שהפר את הברית ההיסטורית שבמסגרתה שמרה סעודיה על יציבות מחירי הנפט תמורת הבטחת ביטחונה ע"י ארה"ב. הסכם הגרעין והקרבה של אובמה להנהגה האירנית, טירפו אותם והעימות עם אובמה כמעט גלוי. מחמוד עבאס לא מספיק מאכזב למרות שטירפד שוב ושוב את כל הנסיונות האמריקאיים להביא לסיום ה"סכסוך". פעם אחת סירב לחתום על תנאי הכניעה של אולמרט ולבני ופעם שניה חתם על הסכם עם החמאס וברח בכך ברגע האחרון מהסכמה עם ישראל. ובכן בליגת המאכזבים יש לנו את סיסי, מנהיגי סעודיה למיניהם, קדאפי, מובארק, ונתניהו. נתניהו איכזב כי לא שיתף פעולה עם אובמה שאינו מפסיק לדרוש מישראל לסגת לגבולות 67 שאינם בני הגנה. בכך השאיר את ישראל מחוץ לכאוס המזרח תיכוני ושמר עליה כאי של דמוקרטיה יציבה בתוך מזרח תיכון הטובע בדם והעולה בלהבות. אבל למה העניק אובמה קטגוריה ייחודית, ושם את נתניהו בליגת מאכזבים נפרדת? מדוע הוא הכי מאכזב, הרבה יותר מיתר המאכזבים? בגלל שתי סיבות, כל אחת מרגיזה ומאכזבת בפני עצמה. הסיבה הראשונה היא שלמרות כל מאמציו הכנים של אובמה להפיל, לסלק, להכפיש ולהעליב את נתניהו, הוא שורד וזוכה לתמיכה נרחבת. הסיבה השניה היא שבניגוד למדינות של יתר המאכזבים, שאו התרסקו או שנמצאות בתהליכי התפוררות, ישראל יציבה, משגשגת, מתפתחת ואופטימית, גם היא בקטגוריה נפרדת מיתר סביבתה. מי שמאוכזב מקיומה, מהצלחתה ומשגשוגה של ישראל, חייב להיות גם מאוכזב עמוקות מנתניהו.