תארו לכם שיום אחד המעסיק שלכם יוציא פירוט של המקומות בהם שהיתם בתאריכים מסוימים. נשמע לא הגיוני? זהו סיפורו של עובד בשם אברהם שעבד במחלקת המכירות בחברת Dr Fischer  במשך 17 שנים. המעסיקה חשדה שהעובד ניצל את שעות העבודה והרכב שקיבל מהחברה, לעבודה נוספת במהלך השעות בהן היה אמור לעבוד עבורה, לטענת המעסיקה היקף מכירותיו ירד דרמטית בשנתיים האחרונות, העובד כמובן הכחיש שהוא עובד במקום נוסף.

על מנת לברר את העניין ביקשה החברה מהעובד להיבדק בפוליגרף, לאחר שסירב הוא פוטר.

כדי להוכיח את טענתה הגישה חברת Dr Fischer בקשה לבית הדין האזורי לעבודה בנצרת להוצאת צו לקבלת דו"ח איכון למכשיר הסלולארי שאותו סיפקה לעובד. במילים אחרות: החברה ביקשה לקבל את היסטוריית המיקומים של העובד בשעות ובימים נתונים. בית הדין האזורי דחה את הבקשה בטענה כי על מנת לקבל מחברת הסלולאר איכון שכזה היה על המעסיק  לקבוע מראש מדיניות ברורה בנושא. החברה לא קיבלה את הכרעת בית הדין האזורי וערערה לבית הדין הארצי לעבודה בנושא.  

 בית הדין הארצי קיבל את הערעור וטען כי באיזון בין ההגנה על הפרטיות של העובד לבין עצם היכולת של המעסיק להוכיח את טענותיו בבית המשפט באופן ממוסמך, גוברת הזכות לנהל משפט "בקלפים פתוחים" כפי שהגדירו השופטים ועל כן הורתה לחברת הסלולאר להעביר לחברה המעסיקה את הפירוט המבוקש.

עו"ד ביני אשכנזי אמר בתגובה לפסיקה התקדימית: לעניות דעתי מדובר בהחלטה תקדימית בעלת השלכות רבות, צריך לזכור שאיכון טלפון הוא כלי ששמור בדרך כלל לכוחות הביטחון.  מה יקרה במצב בו לדוגמה אדם לא קיבל טלפון נייד ממקום עבדותו אך מקום עבודתו כן משלם בעבור השיחות. האם במקרה של מחלוקת משפטית עם מקום העבודה אדם זה יהיה חשוף לאיכון? כמו"כ צריך לזכור שהפלאפון הוא כלי שדרכו נעשות לעתים תכופות שיחות אישיות וכן מדובר במכשיר שנמצא רוב היום עלינו, זה יכול להיות ממש כלי מעקב אחר עובדים לכן אני סבור שמדובר בהחלטה מרחיקת לכת.

אם מקום עבודה רוצה להוכיח שהעובד "התפרפר" הוא יכול להסתמך על אינדיקציות אחרות כגון ירידה בתפוקה, החתמת כרטיס מרחוק או שיחת טלפון שמאשרת שהעובד אכן מבצע את עבודתו אבל לעניות דעתי אין לאפשר פגיעה קשה בזכות לפרטיות של העובד בדמות איכון הטלפון הנייד. ביני אשכנזי הוא משפטן ומגיש ועורך ביחד עם עו"ד רם כהן את הפודקאסט "משפט פומבי".