שיא חדש בתביעות נגד הביטוח הלאומי. אחרי יותר מ-32 שנים מאז שנפגע בתאונה, הכיר המוסד לביטוח לאומי בפגיעת העובד כ"תאונת עבודה" וישלם לו גמלה חודשית לכל ימי חייו, בנוסף לפיצוי חד פעמי שקיבל.

סיפורו של העובד, כיום בשנות ה-60 לחייו, החל בשנת 1985 כאשר נפצע קשה במהלך עבודתו ונזקק לאישפוז ממושך של למעלה משנה ולניתוחים רבים בבתי חולים. מעבידו שילם לו אז פיצויים על הפגיעה אבל לא הביטוח הלאומי. באחרונה הוא הגיע לועדה רפואית של הביטוח הלאומי בנושא אחר, יחד עם עורך דינו צבי פרדיס, מומחה לתביעות של הביטוח הלאומי.

בעת ההמתנה לרופאי הועדה סיפר העובד לעורך דינו כבדרך אגב, כי לפני עשרות שנים נפגע בעבודה. עו"ד פרדיס החל לתחקר אותו ואז התברר לו כי בעת פציעתו הקשה בעבודה לפני 32 שנה, לא הגיש העובד תביעה למחלקת נפגעי עבודה בביטוח לאומי. עורך הדין לא המתין זמן רב, נטל את המסמכים הרפואיים שהעובד שמר ואשר הצהיבו במהלך השנים, והגיש אותם בשמו תביעה לביטוח הלאומי, בדרישה להכיר בלקוח שלו כנפגע עבודה. לאחר בדיקת המסמכים  הכיר הביטוח הלאומי בתאונה כ"תאונת עבודה". 

השלב הבא היה הופעתו של העובד בפני ועדה רפואית, שהעריכה את נכותו בשיעור של 40% נכות. כתוצאה מכך, בהסתמך על משכורתו לפני הפגיעה ובהצמדה של המשכורת למדד, נקבע כי הוא זכאי לגמלה חודשית של כ-10,000 ש''ח לכל ימי חייו וכן לתשלום רטרואקטיבי של כשנה מיום הגשת התביעה, לכן יקבל גם סכום חד פעמי של כ-200,000 ש''ח.

עו"ד צבי פרדיס מסביר את המקרה המוזר כך "מי שתחום מומחיותו היא בתביעות מול הביטוח הלאומי יודע שאין התיישנות בתביעה  לקבלת גמלה חודשית. לכן, גם אם התביעה הוגשה באיחור של יותר מ-30 שנים, השגנו ללקוח את הפיצוי לו הוא זכאי".

גם המוסד לביטוח לאומי הרוויח מכך שהתביעה הוגשה באיחור כה גדול והוא חסך את התשלומים שהיו מגיעים לעובד במשך כל השנים "אולם ללקוח במקרה זה, טוב מאוחר מאף פעם לא. יש לזכור כי חשוב להתייעץ עם עו"ד המתמחה בתביעות מסוג זה על מנת למקסם את אפשרויות הפיצוי".