הניתוק המוחלט: מקרון מנסה לקדם מתווה שכבר נכשל בעבר ומבקש מישראל לסגת ולסמוך שוב על צבא לבנון

נשיא צרפת, עמנואל מקרון, פרסם לאחרונה ברשת X הודעה רשמית על קיום שיחות מדיניות עם צמרת ההנהגה הלבנונית, נשיא לבנון ג'וזף עאון, ראש ממשלת המעבר נוואף סלאם ויו"ר הפרלמנט נביה ברי. בציוצו כתב מקרון את מחויבותה של פריז לריבונותה של לבנון וקרא לכינון הפסקת אש איתנה שתאפשר נסיגה ישראלית במקביל לפריסת צבא לבנון, במטרה להבטיח את מונופול המדינה על הנשק.

אלא שניתוח היסטורי ועובדתי של מעורבות צרפת והקהילה הבינלאומית באזור מלמד כי ההצעה הצרפתית הנוכחית מנותקת לחלוטין מהמציאות בשטח ומתעלמת מקריסתו המוחלטת של המנגנון הדומה שהוקם בשנת 2006.

בתום מלחמת לבנון השנייה באוגוסט 2006, התקבלה פה אחד החלטה 1701 של מועצת הביטחון של האו"ם, אשר אושרה על ידי ממשלות ישראל ולבנון. ההחלטה נועדה ליצור מציאות ביטחונית חדשה שבה ממשלת לבנון היא הריבון היחיד, ארגוני הטרור מתפרקים מנשקם והמרחב שמדרום לנהר הליטאני ועד לקו הכחול מפורז לחלוטין מנוכחות חמושה של חיזבאללה. כדי לאכוף זאת, הוקם כוח יוניפי"ל משודרג שכלל עד 15,000 חיילים, שתפקידם היה לסייע לצבא לבנון למנוע התבססות צבאית ואספקת נשק בלתי מורשית.

בפועל, ההחלטה הופרה באופן שיטתי ויסודי במשך השנים על ידי חיזבאללה ואיראן, בעוד שצרפת, יוניפי"ל והקהילה הבינלאומית הפגינו אוזלת יד מוחלטת ולא אכפו את סעיפיה המהותיים. צבא לבנון, בהיותו קטן, בעל אמצעי לחימה מיושנים ומורכב מאחוז משמעותי של חיילים שיעים המושפעים מחיזבאללה, נמנע לחלוטין מעימות עם הארגון שכוחו עולה עליו.

במקביל, כוח יוניפי"ל העניק פרשנות מצומצמת למנדט שלו מרתיעה מפני עימות חזיתי והשלים עם הפיכת הכפרים השיעים בדרום לבנון לתשתית צבאית רחבת היקף. הקהילה הבינלאומית הסתפקה במס שפתיים והשלימה עם הברחות נשק מאיראן דרך סוריה בים, באוויר וביבשה.

התוצאות בשטח מדברות בעד עצמן, ארסנל הרקטות של חיזבאללה, שעמד בשנת 2006 על כ-20,000 רקטות ובשנת 2012 על כ-60,000, צמח ליותר מ-130,000 רקטות לצד עשרות טילים מדויקים המאיימים על מתקנים אסטרטגיים וריכוזי אוכלוסייה בישראל מקריית שמונה ועד אילת. הארגון הקים "צבא יבשה" הכולל פוגי שריון וארטילריה, טנקי T-72, נגמ"שים וטרקטורונים המצוידים בטילי קורנט. ההפרה הגיעה לשיאה בחשיפת פרויקט מנהרות התקיפה שחפר חיזבאללה מתחת לעיניהם של יוניפי"ל וצבא לבנון אל תוך שטח ישראל וכן בשימוש בעמותת הקש הסביבתית "ירוק ללא גבולות" להקמת עמדות תצפית צבאיות על הגבול. אירועים כמו פיצוצי מחסני הנשק המוטמנים בלב אוכלוסייה אזרחית בח'רבת סלם ובטיר פלסיה הוכיחו כי חיזבאללה פועל בשטח ללא הפרעה ומאפשר לצבא לבנון וליוניפי"ל להיכנס לזירות רק לאחר שטיהר ופינה מהן את אמצעי הלחימה.

כאשר חיזבאללה שולט באופן מוחלט בפרלמנט הלבנוני וכאשר ההיסטוריה מוכיחה כי כל ניסיון פנימי להצר את צעדיו נתקל באלימות קשה, דוגמת מהומות הדמים בביירות בשנת 2008 שבהן נהרגו לפחות 81 בני אדם, הדרישה הצרפתית מישראל לסמוך פעם נוספת על פריסת צבא לבנון ועל ערבויות בינלאומיות היא הצעה המנותקת מכל עובדה מוצקת בשטח.