זירת המניפולציה החדשה? כיצד טכנולוגיית ה-AI והדיפ-פייק עלולות לשנות את הבחירות בישראל

בעבר, כדי להפיל פוליטיקאי נדרשה עבודת שטח סיזיפית, להשיג מקור אמין, להקליט בסתר, להדליף חומרים אותנטיים ולקוות שהצד השני לא יצליח להתפתל באלגנטיות. כיום, עם התפתחותן של מערכות בינה מלאכותית יוצרת (Generative AI), התשתית הטכנולוגית משתנה לחלוטין.

הכלים הקיימים מאפשרים ל"ייצר דיפ-פייק", תמונות, סרטונים וקולות שנוצרו ב-AI ומדמים אנשים באופן מדויק. אף שכרגע התופעה הזו מתרחשת בעצימות נמוכה יחסית, הפוטנציאל שלה מסמן אותה כ"כלי נשק" עתידי בידי גורמים פוליטיים לשם הפצת מידע כוזב וערעור אמון הציבור. המודלים הטכנולוגיים משתנים במהירות ועוקפים את מנגנוני הזיהוי הקיימים, מה שעלול להציב את מערכות הניטור בעמדת נחיתות קבועה מול היכולת לזהות מניפולציות בזמן אמת.

בזירה הפנימית בישראל, המטרה המרכזית של הפעלת המערכות הללו בעתיד אינה בהכרח לשכנע אתכם לעבור צד או להתאהב במועמד הנגדי. קמפיינים מתוחכמים יוכלו לכוון ליעדים ריאליים יותר, כמו: יצירת הקצנה רגשית או הובלה מתוכננת לדיכוי הצבעה (כי למה להתאמץ לשכנע אתכם להצביע, אם אפשר פשוט לייאש אתכם כדי שתישארו בבית?). פיתוח כזה יאפשר לכל מטה בחירות הפועל באזורים האפורים, או לפעיל בודד מהספה בסלון, להפיק עשרות הקלטות קוליות מזויפות (Audio Deepfakes) שיציגו פוליטיקאים כמי שמדברים נגד שותפיהם, מזלזלים במגזרים מסוימים באוכלוסייה, או "חושפים" פרשות שחיתות בדיוניות לחלוטין.

המציאות הפוטנציאלית הזו עלולה לייצר את מה שהחוקרים מכנים "פרדוקס השקרן" (Liar's Dividend), שהוא כנראה הג'וקר הגדול ביותר שפוליטיקאים מקומיים יוכלו לקבל מהטכנולוגיה. ברגע שהאיום יהפוך לנפוץ, גם כשתיחשף הקלטה אמיתית, חוקית ומביכה לחלוטין של איש ציבור, קו ההגנה המיידי והאוטומטי שלו יהיה: "זה לא אני, זה AI של היריבים הפוליטיים שלי שמנסים לתפור לי תיק". התוצאה? הציבור עלול להרים ידיים, האמת עצמה תהפוך לעניין של פוזיציה פוליטית והעובדות יידחקו הצידה.

מחקרים מראים כי החשש האתי מפני הטכנולוגיה משפיע ישירות על מידת האמון הדיגיטלי של המשתמשים, בעוד שהביטחון העצמי של הציבור ביכולתו לזהות זיופים אינו מגן עליו בפועל. בנוסף, בקרב הציבור הרחב קיים חוסר באוריינות תקשורתית הנדרשת לניתוח ביקורתי של מדיה מניפולטיבית.

בשל קיומם של מנגנוני סינון, הסרת פרופילים וסימון מידע כוזב ברשתות החברתיות הגדולות והממוסדות דוגמת פייסבוק, אינסטגרם וטיקטוק, קמפיינים פנימיים עלולים להעתיק את עיקר הפעילות למגרשים ביתיים, מבוזרים ונטולי פיקוח. 

הטכנולוגיה עשויה לאפשר הפעלה של "בוטים אנושיים" במרחבים אלו, פרופילים ממוחשבים שיגיבו בקבוצות, יפיצו את חומרי הדיפ-פייק וילבו את הוויכוח, ללא מודעות של חברי הקבוצה לכך שהם מנהלים דיון סוער עם ישות אוטומטית. במקביל, בטלגרם עלולים להיפתח ערוצי חדשות פיקטיביים הנושאים שמות של גופי מדיה רשמיים, כדי להפיץ תמונות וסרטוני AI מניפולטיביים במהירות גבוהה וללא שום פילטר. נתונים מראים כי כבר כיום, כ-20% מהתכנים המרכזיים המופצים במסגרת עימותים כוללים רכיבים ויזואליים שנוצרו באמצעות בינה מלאכותית, נתון שמסמן את המגמה העתידית.

הניסיון להתמודד עם האיומים הללו נתקל במחסום משפטי ורגולטורי. חוק דרכי תעמולה הנוכחי בישראל נחקק בתקופה אחרת לגמרי והוא פשוט מיושן מכדי להציע מענה מהיר להפצה הוויראלית של חומרים מזוייפים ושקריים בוואטסאפ ובטלגרם תוך דקות. רמת האכיפה והניטור ברחבי העולם נותרת חלקית ולא אחידה בין הפלטפורמות השונות, כאשר מדינות רבות טרם חוקקו חוקים ספציפיים המטפלים בייצור או בהפצה של דיפ-פייק. בנוסף, הצורך לאזן בין מניעת זיופים לבין שמירה על חופש הביטוי, סאטירה ופארודיה, מקשה על יישום אכיפה אפקטיבית במצבים פוליטיים רגישים.