המאבק הציבורי על כבודו של דגל המדינה ברחובות הרצליה מסרב להירגע, וחושף פעם נוספת את מה שנתפס בעיני תושבים כזלזול של הרשות המקומית בדגל המדינה. התפתחות שנרשמה בימים האחרונים מעלה כי למרות התחייבויות מפורשות שניתנו בדיון הרשמי בין כותלי בית המשפט המנהלי בתל אביב, עיריית הרצליה ממשיכה להותיר דגלי ישראל בלויים בחוצות העיר.

בעקבות המצב, שיגר עורך הדין רונן בר-און בשם תושב העיר בועז חיון, מכתב התראה דחוף למחלקה המשפטית של העירייה, תחת הנדון "חשש לביזוי הדגל בהרצליה", ובו התריע כי: "לאחרונה מר חיון נתקל (שוב) בדגלי ישראל תלויים ברחבי העיר, כשהם בלויים ומרופטים. כך למשל, דגלי ישראל שתלויים ברח' הבריגדה וברח' ז'בוטינסקי, בהרצליה הינם מרופטים וקרועים". המכתב הנוכחי מהווה חוליה נוספת בשרשרת האירועים, שתחילתה בעתירה מנהלית שהגיש הפעיל הציבורי חיון נגד העירייה וראש העיר יריב פישר.

חיון, המוכר כמי שהקים מכיסו הפרטי בעלות של כ-300 אלף שקלים את "בית הדגל" עם תורן בגובה 30 מטרים וספג בשל כך דרישות הריסה וקנסות מצד הוועדה המקומית, פנה למסלול המשפטי בעקבות טענות להזנחה של דגלי הקישוט ברחבי העיר, תוך הצבעה על פער תמוה בין הטיפול הנוקשה ביוזמתו הפטריוטית לבין נראות הדגלים של הרשות עצמה.

​בההליך המשפטי המדובר באת כוח העירייה, עורכת הדין שלומית סלע, ניסתה לגמד את משמעות הפגיעה בריבונות וטענה כי "הדגלים מתבלים זו תופעת טבע אי אפשר לתת צו נגד דגלים שהתבלו". מנגד, בא כוחו של חיון הדגיש את חומרת הזלזול העירוני וציטט את דבריו הנוקבים של ח"כ דב שילנסקי ז"ל מיום 3 בדצמבר 1986: "מה הטעם בחוק אם לא תהיה בו שום סנקציה סתם פיסת נייר מדוע לכתוב חוקים שעלולים לזלזל בהם".

השופטת יעל בלכר, מחקה בסופו של דבר את העתירה לאחר שהעירייה הסירה חלק מהדגלים הפגומים, אך הבהירה בפסק הדין באופן חד-משמעי: "אינני סבורה שיש צורך בעתירה או בהצהרה של בא כוח המשיבה במסגרת דיון כי העיריה כפופה לחוק הדגל. נדמה כי אין צורך לומר זאת, הדברים ברורים".

מכתב ההתראה של עורך הדין בר-און בשם מרשו חיון, חותם את הפרק הכרונולוגי בדרישה רשמית לעירייה להשיב "האם העירייה גיבשה הנחיות באשר לטיפול ותחזוקת הדגלים" וכן "האם העירייה מינתה 'אחראי' על הדגלים".

מעיריית הרצליה לא נמסרה תגובה עד לפרסום הכתבה.