ביסמוט בפתח הדיון על חוק הגיוס: "אי אפשר לרצות עוד חרדים בצה"ל ובמקביל להיבהל מכל ביטוי של אמונה"

ועדת החוץ והביטחון חידשה את דיוניה בחוק הגיוס ובחוק הארכת שירות החובה לאחר שבועות של הפסקה, ובהנחיית ראש הממשלה | יו"ר הוועדה קשר בדבריו בין הניסיונות להרחבת שירות החרדים לבין עונש המאסר שנגזר על לוחם שענד פאץ' משיח והבהיר כי המערכת הצבאית מחויבת להכיל את עולמם הערכי של המתגייסים החרדים

ועדת החוץ והביטחון של הכנסת חידשה היום את הדיונים בחוק הגיוס ובחוק הארכת שירות החובה. יו"ר הוועדה, ח"כ בועז ביסמוט, ציין בפתח הישיבה כי הדיון מתחדש בהנחיית ראש הממשלה במטרה להשלים את החקיקה הנדרשת לצה"ל ולשמירה על לכידות העם בזמן מלחמה.

בדבריו התייחס ביסמוט ללוחם שנשפט ל-30 ימי מחבוש בשל ענידת פאץ' "משיח". הוא מתח ביקורת על חומרת העונש וטען כי למרות נחיצות המשמעת, אסור להגיע למצב שבו חייל מרגיש שאמונתו היא בעיה.

ביסמוט קשר מקרה זה לסוגיית גיוס החרדים וקבע כי המדינה אינה יכולה לדרוש מהציבור החרדי להגדיל את שירותו הצבאי ובמקביל לסרב להכיל את האמונה והזהות שהם מביאים עמם מהבית.

להלן דבריו המלאים של יו"ר הוועדה, ח"כ בועז ביסמוט:

אנחנו מחדשים היום את הדיון בחוק הגיוס, אחרי שבועות ארוכים של הפסקה ובהנחיית ראש הממשלה, מתוך כוונה אמיתית וכנה להשלים את חקיקת החוק שנדרש כל כך בעת הזאת עבור צה"ל, למען לכידות העם, ומתוך הצורך לוודא שלא נהפוך איש את אחיו לאויב, בטח ובטח בזמן מלחמה.

דווקא בתקופה שבה חיילינו נלחמים בכל החזיתות, אנחנו חייבים לזכור, עם ישראל תמיד ידע להכיל בתוכו שבטים שונים, דרכים שונות, אמונות שונות ולחבר את כולם למשימה אחת של הגנה על הבית.

ולכן , קשה להתעלם מהסיפור שטלטל רבים בציבור, סיפורו של הלוחם שנשפט ל-30 ימי מחבוש בגלל שענד פאץ' שעליו נכתב משיח. אפשר להסכים עם המסר, אפשר לחלוק עליו, אבל חייבים לשאול ביושר: איך קרה שדווקא על החייל הזה נפלו בצורה כל כך קיצונית?

אדם שקם בבוקר להילחם ולסכן את חייו כדי לנצח את המלחמה, שמבחינתו אותו פאץ' מבטא אמונה, תקווה ורוח ניצחון, איך הוא מצא את עצמו נענש בעונש כה חמור?

הניצחון במלחמה הזאת לא בנוי רק על טנקים ומטוסים. הוא בנוי גם על רוח. על אמונה בצדקת הדרך ועל הערבות ההדדית בינינו.

ובל נטעה, הכללים בצבא הם חיוניים. צריך משמעת, אבל אסור לנו להגיע למצב שבו חייל מרגיש שהאמונה שלו היא הבעיה. הציבור בישראל רואה לוחמים שיוצאים לקרב עם ציצית, עם תהילים, עם תפילין, עם אמונה. זו לא חולשה, זו הרוח שמחזיקה אותנו כאומה במלחמה הארוכה.

ולמה אני אומר את כל זה דווקא בדיון על חוק הגיוס? כי הסיפור הזה ממחיש את השאלה האמיתית שעומדת לפתחנו. מדינת ישראל אומרת לציבור החרדי: בואו תהיו חלק יותר גדול בשירות הצבאי. אבל באותה נשימה היא חייבת גם לדעת להכיל את הזהות, האמונה והרוח שאותם צעירים מביאים איתם מהבית.

אי אפשר לרצות עוד חרדים בצה"ל ובמקביל להיבהל מכל ביטוי של אמונה או רוח יהודית שהם מביאים איתם. אם אנחנו רוצים יותר חרדים בצה"ל, אנחנו מוכרחים להבין שהם לא יגיעו כחילונים עם כיפה. הם יגיעו עם העולם הערכי שלהם, עם אמונה, עם סמלים ועם רוח שתשתלב לשותפות ישראלית אחת.