במאהל הגבורה הצדיעו לאחים השכולים: "אל תעצרו באמצע הדרך - ראו מול עיניכם רק את הניצחון"

מאות השתתפו בטקס יום הזיכרון במאהל הגבורה. יו"ר הפורום יהושע שני, אביו של סרן אורי מרדכי הי"ד, נשא דברים נוקבים וקרא להנהגה להמשיך את דרכם של הנופלים.

​מאות רבות התכנסו הערב במאהל הגבורה לטקס יום הזיכרון שנערך בסימן הצדעה לאחים השכולים. באירוע השתתפו משפחות שכולות, שרים, חברי כנסת ואישי ציבור, שבאו לחלוק כבוד לנופלי מערכות ישראל ולחזק את בני משפחותיהם. יו"ר פורום הגבורה, יהושע שני, אביו של סרן אורי מרדכי הי"ד, נשא דברים במהלך הטקס וקרא להמשך המערכה עד להשגת הניצחון. בנוסף נשאו דברים נציגי משפחות, השר בצלאל סמוטריץ' ח"כ אוהד טל וכן העיתונאי עמית סגל.

​בפתח דבריו התייחס שני למשמעות יום הזיכרון ולשיח הציבורי סביבו: "ביום הזיכרון, כשהצפירה מפלחת את האוויר והמדינה כולה עוצרת מלאכתה, באותה דומייה ממש, מהדהדת במלוא עוצמתה שאלה נוקבת: מהו הזיכרון הזה? מה הוא מחולל בנפשנו? רוח הזמן הרגילה אותנו לכך שיום הזיכרון הפך ל'יום הדיכאון' - מוזיקה שקטה, ראש מורכן מול כאב אינסופי, חור שחור שמושך את כולנו אל התהום, חלילה".

​"ואכן, הכאב הוא תהום", הוסיף שני. "הוא נוכח בכל רגע ורגע בחיינו, וזר לא יבין זאת. אבל כאן, במאהל הגבורה, אנחנו מבקשים להעמיק בזיכרון, לא בכפיפות קומה אלא בזקיפות קומה. הבן שלנו, אורי הי"ד, יחד עם חבריו הגיבורים, לא נפלו - הם התעלו. הרב קוק מלמד אותנו שחיים חסרי משמעות הם חיים חסרי עמוד שדרה. חיים שיש בהם תוכן גדול כל כך, עד שאדם מוכן למסור עליהם את נפשו, דווקא אלו הם חיים של הדר ושל הוד".

​"רשעים נקראים בחייהם מתים, אבל צדיקים במותם נקראים חיים. כשאורי הסתער, הוא לא עשה זאת מתוך ייאוש. הוא עשה זאת מתוך מודעות מלאה ודבקות בחייה של האומה. הדם שנשפך אינו רק עדות לאסון. אדם הוא ברית, ברית שנחתמה בין עם ישראל למקור חייו. ברית ששום כוח שבעולם, שום לחץ בינלאומי, שום שיקול פוליטי - לא יוכל לנתקה. בשבת האחרונה שמעתי דברים בשם הגאון מוילנה, על כך שמסירות הנפש היא-היא הכוח שיוצר את הניסים הגדולים שעם ישראל חווה. כשאנו מוסרים את הכל, הקדוש ברוך הוא משנה אף את סדרי הטבע עבורנו", הוסיף שני.

​"אל תטעו רבותיי, תאב חיים היה אורי שלנו. הסתערותו בקרב נבעה לא מתוך קידוש המוות חלילה של אויבינו, אלא מתוך קדושת החיים של האומה כולה, מתוך הדאגה והרצון להיטיב עם הכלל. מתוך התפיסה הזו אנו בפורום הגבורה עומדים כאן. הזיכרון שלנו אינו זיכרון משתק; זהו זיכרון חי, נוקב, שמניע לפעולה. העצירה של המדינה כולה ביום הזיכרון מחזקת אותנו, המשפחות השכולות. היא מבטאת עבורנו תחושת הזדהות והבנה של האומה את גודל הקורבן".

​בהמשך דבריו פנה שני גם למקבלי ההחלטות: "מעבר לחיזוק, אנחנו מבקשים שביום הזה תביטו בנו ותראו את האור שבוקע מהנופלים, מהבנים והבנות. אשרי העם שאלו בניו. לא בחרנו בשליחות הכואבת הזו, אך משנבחרנו - נישא אותה בגאון. נרכין ראשינו, אך נזקוף את קומתנו. ביום זה יש לנו ציפייה ותביעה מראשי מדינת ישראל: אנחנו דורשים שהזיכרון הזה יתורגם למעשים. כפי שבנינו גילו גבורה עילאית בשדה הקרב, אנו דורשים ומחזקים את מנהיגינו: אל תיחתו ואל תיראו. גלו גבורה ועוצמה, אתם מסוגלים לזה, לכך נבחרתם. הצוואה של אורי ושל כל הנופלים הי"ד ברורה: אל תעצרו באמצע הדרך, למרות כל הקשיים וכל הלחצים. ראו מול עיניכם רק את הניצחון המוחלט, את ביטחון ישראל ואת מיגור הרוע והאכזריות".

​"יקירנו לא מסרו את נפשם למען הסדרים זמניים, פגי תוקף, ולא ביקשו לדחות את הקץ. הם מסרו את נפשם למען הדורות הבאים שיחיו כאן בקומה זקופה, בלי פחד גלותי מלווה בחרפה. אנחנו נמשיך לעמוד כאן במאהל הגבורה. מתוך הכאב נשאב עוצמה, מתוך מסירות הנפש נזכה לניסים גדולים. יהי זכר אורי שלנו, יחד עם כל גיבורי ישראל, ברוך", סיכם שני את דבריו