"אני מפחדת שזכרה של בתי יישכח": סיפורה של רס"ר קרן טנדלר שנהרגה בקרבות בלבנון ובקשתה של אמה
"אני מבקשת מכם, אל תתנו לקרן ולזכרה להיזרק לפח האשפה של ההיסטוריה", סיפורה של רס"ר קרן טנדלר, האישה היחידה שנהרגה בקרבות בלבנון
החשש הגדול ביותר של אמא הוא שזיכרון בתה יתפוגג עם השנים ויישכח. ריואנה טנדלר, אמה של רס"ר קרן טנדלר ז"ל, מבקשת למנוע את דחיקת דמותה של בתה לפח האשפה של ההיסטוריה.
בחודשים האחרונים ניסתה ריואנה לפנות לשורה של משפיעני רשת וגורמים בעלי השפעה ציבורית, בתקווה שיסייעו להנציח את סיפורה הייחודי של קרן, אך המאמצים לא הניבו תוצאות לטענתה.
כעת, לקראת יום הזיכרון הקרוב, שבו יצוינו עשרים שנה למלחמת לבנון השנייה, היא משמיעה את קולה ומבקשת לוודא שסיפורה של בתה, החיילת היחידה שנהרגה בקרבות בלבנון לאורך כלל המלחמות שניהלה ישראל בגזרה זו, לא יישכח.
דבריה של ריואנה, אמה של קרן, כפי שביקשה להביאם:
רס"ר קרן טנדלר ז"ל, הבת שלי, מכונאית מוטסת ראשונה במסוקי היסעור בצה"ל נהרגה בלבנון כאשר טיל ששיגרו מחבלי החיזבאללה פגע במסוק היסעור שלה ושל חבריה לאחר הנחתת כוחות של לוחמי צנחנים ושל חיל הרפואה בתוך שטח האויב בלבנון.
לפני יציאתה לטיסה האחרונה אל תוך לבנון ביקשה קרן מאחיה הקטן שיביא לה סכין, על מנת שתוכל לחתוך ורידים במקרה ותיפול בשבי. זה קרה יומיים לפני סיום מלחמת לבנון השנייה. הטיל פגע במסוק, כמה שניות לאחר הנחת הכוחות וכמה שניות לאחר שהמריא מהקרקע. לאחר הפגיעה, התלקח המסוק והתרסק לחלוטין בתוך איזו וואדי בשטח חיזבאללה .
להבת אש ענקית האירה את דרום לבנון באותו לילה כתוצאה מפיצוץ המסוק. לוחמי הצנחנים, שחלקם היו במסוק כמה דקות לפני זה, נאלצו לחזות במחזה הנורא ובזכות תושייתם נמנעה חטיפת גופות צוות המסוק. את גופתה של קרן לא הצליחו למצוא.
את ההודעה על כך שקרן נהרגה בלבנון ושכרגע הגופה שלה נעדרת קיבלנו ב-לילה שלאחר ה-12 באוגוסט 2006. לא רק שאיבדנו את קרן שלנו באופן כזה טראגי ופתאומי, היינו בטוחים שכבר לא תהיה גופה של קרן לקבור בקבר ישראל.
על מנת למצוא את שרידי גופתה של קרן בלבנון, נשלחו לוחמי יחידות 669 ו"שלדג" אל תוך לבנון. מי שסייע להם בחיפושים היה סמג"ד של גדוד הצנחנים שהונחתו באזור ולאחר המלחמה הוענק לו גם צל"ש מח"ט על גבורתו. שלושה ימים לאחר הפלת המסוק מטיל חיזבאללה, נמצאו שרידי גופתה המפויחת של קרן מתחת לחלק מסוים של המסוק.
לוחמי 669 ושלדג נאלצו להסתתר עם חלקי גופתה של קרן יום שלם במסתור בלבנון מחשש שמחבלי החיזבאללה מתצפתים עליהם. בחסות החשיכה, בליל ה-16 באוגוסט 2006 הובאה קרן משטח האויב בלבנון במסע רגלי ארוך לגבול ישראל ולקבר ישראל על ידי לוחמי 669 ושלדג, מלווים בלוחמי צנחנים.
עברו 20 שנה מאז שקרן נהרגה. קרן נכון להיום, היא חיילת צה"ל והאישה היחידה שנהרגה בקרבות בלבנון, על שלל המלחמות של ישראל באזור.
במהלך החודשים האחרונים, ניסיתי לפנות למי שרק יכולתי: דפים עם הרבה עוקבים, ידוענים ומשפיעני רשת, על מנת שיכתבו משהו על קרן. לצערי, ללא הצלחה. אני מבקשת מכם, אל תתנו לקרן ולזכרה להיזרק לפח האשפה של ההיסטוריה.
קרן, שבועיים לפני שנהרגה בלבנון, כתבה ביומנה מכתב בו היא כואבת ועצובה על חיילים שנהרגים ופונה לאלוהים בבקשה שישמור על לוחמי צה"ל. כואב לי הלב לחשוב שקרן שלי תשכח ככה כאילו מעולם לא הייתה, גם אם עברו 20 שנה.
קרן הייתה בתי היחידה, שלאחריה נולד בני ואחיה היחיד. אני ואבא של קרן כבר אנשים די מבוגרים. בנוסף אבא של קרן מתמודד בימים אלה עם מחלת הפרקינסון. המחשבה שלא יהיה מי שיספר וימשיך להעביר את סיפורה של קרן שלי שנהרגה עבור מדינת ישראל בגיל 26 לפני שזכתה להתחתן ולהביא לעולם ילדים משלה – קורעת לי את הנשמה ואת הלב.
מבקשת מכם לא לתת לזה לקרות. ביום הזיכרון הקרוב שיעמוד בסימן 20 שנה לנפילתה של קרן בלבנון, ספרו את סיפורה של הבת שלי, רס"ר קרן טנדלר ז"ל, החיילת הראשונה (והיחידה) שנפלה בלבנון.
תודה מכל הלב, ריואנה, אמא של קרן.
נא שימרו על שפה נקייה אשר מכבדת אתכם
