"פגיעה קשה בחופש הביטוי - מכה לדמוקרטיה הישראלית": בג"ץ דחה עתירה נגד הגבלת נוכחות קהל באולמות

שופטי בית המשפט העליון יחיאל כשר, יעל וילנר ורות רונן דחו על הסף את עתירת הארגונים "לביא" ו"אם תרצו", שביקשו לבטל החלטה קודמת של הרכב מורחב משנת 2025.

ההחלטה המותקפת קבעה כי במקרים שבהם קיים חשש מבוסס להפרעות ממשיות לניהול התקין של הדיון, רשאי בית המשפט להגביל מראש את הנוכחות הפיזית באולם, תוך העברת הדיון בשידור ישיר או במעגל סגור.

העותרות טענו כי ההחלטה התקבלה בחוסר סמכות, שכן חוק בתי המשפט מונה רשימה סגורה של מקרים לסגירת דלתיים שאינה כוללת חשש מהפרעות. לשיטתן, הגבלה כזו פוגעת אנושות בעקרון פומביות הדיון, הכולל גם את היכולת להתרשם מ"מחוות קטנות" ומהאווירה הכללית באולם, דברים שאינם עוברים דרך עדשת המצלמה. הן הוסיפו כי חוק בתי המשפט מאפשר להטיל סנקציות רק לאחר מעשה (אקס-פוסט) ולא למנוע נוכחות באופן גורף על בסיס ספקולטיבי.

בפסק הדין דחה השופט כשר את הטענות וקבע כי בית המשפט העליון אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיו שלו, בפרט כשמדובר בהחלטת הרכב מורחב של שבעה שופטים. השופט הבהיר כי הגבלת הנוכחות הפיזית אינה נחשבת לדיון בדלתיים סגורות במובנו המהותי, שכן הדיון נותר חשוף לציבור באמצעות שידור. לשיטתו, השידור הישיר מגשים את רציונל "זכות הציבור לדעת" ואת בניית אמון הציבור במערכת המשפט.

לגבי סוגיית הסמכות, נקבע כי המקור החוקי להחלטה נעוץ ב"סמכותו הטבועה" של בית המשפט ליצור כלים חיוניים למילוי תפקידו ומניעת ניצול לרעה של ההליך המשפטי. השופט ציין כי שמירה על הסדר הציבורי באולם היא תנאי הכרחי לקיומה של הפומביות, שכן "פומביות הדיון מותנית באפשרות לקיים את הדיון".

באשר לטענת חוסר המידתיות, קבע בית המשפט כי מאחר שההחלטה מותירה את שיקול הדעת לכל מותב בנפרד בכל תיק לגופו, לא ניתן לבחון את מידתיות ההסדר בשלב הכללי הנוכחי. בתגובה לפסק הדין, מסרו הארגונים העותרים כי מדובר בפגיעה בדמוקרטיה והדרה של הציבור מדיונים פוליטיים רגישים, וקראו לשר המשפטים לעגן את פומביות הדיון בחקיקה.