רגע של ריבונות יהודית מזוקקת בלב עיר האבות

אחרי מאות שנים של גלות וכתב זר, הפרוכת שעל קבר יעקב אבינו במערת המכפלה התחדשה בלשון הקודש

יש רגעים בהם ההיסטוריה מחסירה פעימה, והלב היהודי פועם יחד איתה. במעמקי מערת המכפלה, המקום בו הכל התחיל, התרחש השבוע אירוע שמרעיד את אמות הסיפים של הריבונות הישראלית. הפרוכת שכיסתה את ציון קברו של יעקב אבינו – זו שנשאה עליה במשך שנים ארוכות כתב ערבי זר – הוסרה, ובמקומה הונחה פרוכת מלכותית, רקומה באותיות עבריות מאירות עיניים.

התיקון ההיסטורי של דור הגאולה
במשך מאות שנים, תחת שלטון זר ודיכוי, נאלצו אבותינו לצפות במקומות הקדושים ביותר לעם היהודי כשהם עוטים כסות נוכרייה. המעבר מהכתב הערבי ללשון הקודש הוא הרבה מעבר לאסתטיקה; זהו מעשה של השבת כבוד לאומי. זהו המסר הברור ביותר לעולם כולו: יעקב אבינו חזר לבניו, ובניו חזרו לנחלתם.

"כי לא יטוש ה' עמו"
התמונה המצורפת לכתבה זו (ראו מטה) מספרת את הסיפור כולו. האותיות העבריות שרוקדות על הפרוכת החדשה הן עדות חיה לכך שעם ישראל חי, קיים ומושל בארצו. במקום בו ניסו למחוק את הזהות היהודית, במקום בו ניסו לטעון לבעלות זרה על שורשי האומה – שם בדיוק מונפת היום בגאווה האמונה היהודית בשיא תפארתה.

"קול ברמה נשמע, נהי בכי תמרורים; רחל מבכה על בניה... ויש תקוה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם."

והנה, הבנים לא רק שבו לגבולם, אלא הם מנקים את האבק מעל המצבות, מסירים את הלוט מעל השקר ההיסטורי, ומכתירים את האבות בכתר התורה והעברית.

ריבונות ללא פשרות
עבורנו, אנשי ארץ ישראל השלמה, הרגע הזה הוא דלק להמשך המאבק על כל שעל באדמתנו. חברון, עיר המלכות הראשונה של דוד, אינה "שטח במחלוקת" – היא הלב הפועם של הזהות שלנו. החלפת הפרוכת היא צעד קטן במציאות, אך צעד ענק ברוח. היא מזכירה לנו שזכותנו על הארץ הזו היא נצחית, אלוקית ובלתי ניתנת לערעור.

אשרי הדור שזכה לראות את האותיות העבריות חוזרות לקבר יעקב. אשרינו שזכינו לראות את הריבונות היהודית מתממשת, אות אחרי אות, חוט אחרי חוט.

יעקב אבינו, אנחנו כאן. ולא נלך לשום מקום.