ההיסטוריה חוזרת, והפעם באיטלקית: ג'ורג'ה מלוני והצד הלא נכון של ההיסטוריה

בעוד ענני המלחמה במזרח התיכון הופכים לשחורים מאי פעם, בחרה ראש ממשלת איטליה, ג'ורג'ה מלוני, לעשות את מה שאירופה תמיד מצטיינת בו ברגעים המכריעים של ההיסטוריה: לרקוד על שתי חתונות, בזמן שהעולם בוער.

ביקורה של מלוני בסעודיה ובקטאר בסוף השבוע האחרון אינו סתם "סיבוב דיפלומטי". מלוני היא המנהיגה הראשונה מנאט"ו ומהאיחוד האירופי שנוחתת במפרץ מאז פרוץ העימות הנוכחי. אך אל תתבלבלו בין היוזמה הזו לבין מנהיגות אמיצה - מדובר בציניקנות טהורה. בזמן שהיא סוגרת עסקאות אנרגיה ותשתית בדוחה ובג'דה, היא מפנה עורף לבעלת הברית החשובה ביותר שלה, ארצות הברית, ברגע האמת.

הניטרליות המבישה: סיגונלה כמשל

הדיווחים על כך שאיטליה סירבה לאפשר למטוסים צבאיים אמריקאיים לנחות בבסיס "סיגונלה" שבסיציליה בדרכם למשימות במזרח התיכון, צריכים להרעיד את אמות הסיפים של המערב. התירוץ? "ניטרליות". הטענה שאיטליה אינה רוצה "להתערב" וכי היא פועלת לפי החוקה שלה שאוסרת מלחמה, היא עלבון לאינטליגנציה.

זהו בדיוק אותו הסרט שכבר ראינו.

ההתנהלות הזו מזכירה באופן מצמרר ומעורר חלחלה את אירופה של סוף שנות ה-30. גם אז, מנהיגים אירופיים האמינו שאם הם רק יכריזו על "ניטרליות", אם הם רק יפייסו את התוקפן התורן, אם הם רק ימשיכו לעשות עסקים בזמן שהשכנים שלהם נטבחים - המפלצת לא תדפוק על דלתם. ההיסטוריה לימדה אותנו שמי שבוחר בחרפה כדי למנוע מלחמה, מקבל גם את החרפה וגם את המלחמה.

בגידה בערכים בשם הגז והנפט -
איך יכולה מנהיגת מדינה החברה בנאט"ו להסתכל בלבן של העיניים למקביליה בוושינגטון, כשהיא נועלת את מסלולי הנחיתה בפני המטוסים שנועדו להגן על האינטרסים של העולם החופשי?

מלוני טוענת שהיא דואגת ל"ביטחון האנרגטי" של איטליה. במילים פשוטות: היא מוכרת את הערכים הדמוקרטיים ואת הבריתות הצבאיות תמורת חוזי גז נוחים מקטאר. היא בחרה בצד של "השקט התעשייתי" על פני עמידה איתנה מול ציר הרשע.

"מי שאינו לומד מההיסטוריה, נדון לחזור עליה. איטליה של מלוני לא רק שוכחת את הלקח, היא בונה במו ידיה את התשתית לתבוסה הבאה של המערב."

הצד המפסיד של ההיסטוריה -
אירופה לא הבינה אז, ונראה שהיא לא מבינה גם היום: הניטרליות אינה מגן, היא הזמנה לתוקפנות. כשמלוני מחייכת ליורש העצר הסעודי או לאמיר קטאר, בזמן שהיא תוקעת סכין בגב של נאט"ו, היא מסמנת לעולם כולו שאיטליה היא שוב החוליה החלשה.

במלחמת העולם השנייה, איטליה למדה בדרך הקשה מה קורה כשבוחרים בצד הלא נכון של המוסר וההיסטוריה. נראה שג'ורג'ה מלוני החליטה שהגיע הזמן לסיבוב שני. הפעם, כשהאבק ישקע, איטליה ואירופה יגלו שהן לא רק איבדו את כבודן, אלא הן נמצאות שוב בצד המפסיד של הצדק.

ההיסטוריה חוזרת. הבושה נשארת.