אם צה"ל לכאורה קורס, זה לא מהסיבות שאייל זמיר מתדרך כנראה בתקשורת • ממש"קי הטיקטוק ועד להזנחת הדרג המסתער לטובת הקצונה הבכירה, הצבא הפך למערכת שחוקה שמעדיפה "להסתדר" עם האויב במקום לנצח • הכתובת הייתה על הקיר בקומה ה-14 בקרייה כבר תקופה ארוכה, שם מבלה זמיר במשך שנים במגוון תפקידים.

אז הרמטכ"ל אייל זמיר הזהיר שצה"ל לכאורה קורס, והוא הרים עשרה דגלים אדומים. ואז, הוא כהרגלו מיהר להדליף את הדגלים לחלק השמאלי בתקשורת – שמיד הסבירה שהבעיה היא גיוס חרדים. אלא מה. המראה של הרמטכ"ל לצערי כנראה נשברה. זמיר אמנם הוחזר לצה"ל, אבל זה לא היה מהירח. הוא היה מנכ"ל משרד הביטחון לפני שהיה רמטכ"ל, ולפני-כן היה סגן הרמטכ"ל.

מיר אשם בדגלים האדומים שהוא מניף לפחות כמו קודמיו, חובשי הכומתות האדומות. אין דבר שלא נאמר בשנים האחרונות וללא שום קשר לחרדים, חוק גיוס וכדומה – צה"ל בקריסה מוחלטת בעניין כח אדם כבר מספר שנים, ושום חרדי שתגייסו לא יפתור את זה. הדאגה למשרתי הקבע ואנשי הקצה בצה"ל, בטלה בשישים מול הדאגה לקצונה הבכירה והפנסיות השמנות שלה. חלוקת העוגה הייתה ועודנה שגויה מיסודה.

אז איפה לדעתי באמת "צה"ל קורס" בארבע נקודות מרכזיות:

האחת, כמות חיילי החובה – נקודת קריסה שמורכבת משילוב מרשים של קיצור שירות החובה, הפער בגיוס באוכלוסייה לרבות תופעת השתמטות בזויה, שאינה רק באוכלוסיית החרדים, והמשך גיוס חיילי חובה למקומות רנדומליים (שח"מ, שב"ס, שב"כ, מוסד, משרד הביטחון ועוד) במקום להחזיק חזק את המאגר הבסיסי של חיילי החובה ולשחרר רק כשיש מספיק, ולא נשכח כמובן את גל"צ, רקדנים מצטיינים, ומש"קי טיקטוק בדובר צה"ל, ובכלל השימוש בחיילים בצורה הזויה בזמן שירות חובה.