בזמן שמחירי הנפט מזנקים והמצור הימי על הורמוז מתהדק, יורשו של ח'אמנאי מוצא עצמו מול בסיס תמיכה מצטמק, תשתיות הרוסות ואיומי החרמת רכוש שמעידים על ייאושו של המשטר

המערכה הצבאית והכלכלית העוצמתית של ישראל וארה"ב חושפת את הסדקים העמוקים במבנה השלטון האיראני, שנראה כמי שנלחם כעת על עצם הישרדותו.

מינויו של מוג'תבא ח'אמנאי למנהיג העליון, בצל חיסול אביו בתחילת המלחמה, אינו מבשר על יציבות אלא על התבצרות של מעגל תומכים הולך ומצטמק. למרות מפגני הכוח של המיליציות ברחובות, הנתונים מהשטח מלמדים על שחיקה חסרת תקדים בלגיטימציה של המשטר התיאוקרטי. בעוד שלפי הדיווחים ישנם כ- 61 מיליון בעלי זכות בחירה באיראן, המועמד השמרני הקיצוני ביותר הצליח לגייס רק כ- 9 עד 13 מיליון קולות במערכת הבחירות האחרונה, עדות ברורה לניתוק של השלטון מהעם.

הייאוש במסדרונות השלטון בטהרן בא לידי ביטוי באיום חריג שפורסם מטעם התובע הכללי, המאיים להחרים את רכושם של מיליוני איראנים החיים בחו"ל אם יעזו להזדהות עם "האויב הציוני-אמריקאי". ניסיון השלטון להשתמש בנכסים פרטיים ככלי הרתעה נגד הדיאספורה האיראנית, המונה לפי ההערכות בין 5 ל-10 מיליון איש, נתפס כהודאה בחולשה מול גל השמחה העולמי שליווה את חיסול ח'אמנאי האב.

בשטח, נראה כי אסטרטגיית הלחץ הצבאי נותנת את אותותיה. מחירי הנפט אמנם זינקו למעלה מ- 100 דולר לחבית והחוזים העתידיים נסקו בשיא של כ- 8.4%, אך עבור המשטר האיראני מדובר באסון כלכלי. השבתת מצרי הורמוז, שדרכם עוברת חמישית מאספקת האנרגיה העולמית, יצרה צוואר בקבוק שחונק את יכולת הייצור של המדינה ומאלץ אותה לעצור את השאיבה.

השילוב בין השמדת יכולות הטילים והגרעין לבין הפגיעה האנושה בתשתיות הלאומיות יצר מציאות שבה אפילו נאמני המשטר במיליציית הבסיג' מתחילים להטיל ספק בעתיד הרפובליקה האסלאמית.

עדות מצד פעילים באיראן מצביעה על הרס מוחלט של נמלים ושדות תעופה, מה שמבטל את יכולתו של השלטון להעניק טובות הנאה וסובסידיות לנאמניו בתמורה לצייתנות.

בעוד הנשיא דונלד טראמפ מבהיר כי המלחמה תסתיים רק עם קיומה של ממשלה איראנית צייתנית ומתריע כי "רק טיפשים" יחשבו שהלחץ הנוכחי אינו הדרך לביטחון עולמי, נראה כי האגרוף הקמוץ של טהרן הוא למעשה ניסיון נואש להחזיק במערכת שלטונית שאיבדה את המשאבים הכלכליים ואת הגיבוי הציבורי הדרושים לקיומה.