כמו המבוכה שאחזה בעיר שושן, גם בירות המפרץ הפרסי צופות כיום בהלם בהפצצות האמריקניות על איראן. נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ מחק השבוע מדיניות פייסנית שנמשכה עשרות שנים. הוא פועל מתוך אינטרס קר שנועד לפנות את תשומת הלב האמריקנית למאבק מול סין. במקום לדבר על דמוקרטיה וזכויות אדם, הממשל החדש משמיד לאויב את התשתיות כדי להבטיח שקט. זוהי חזרה מבורכת לריאליזם גיאו-פוליטי.

חודש אדר מציף תמיד את הדינמיקה של אימפריות במזרח. פעם זו הייתה פרס של אחשוורוש שניווטה את העולם לפי גחמות ויועצי סתרים. בעשורים האחרונים, המזרח התיכון נוהל על ידי אימפריה אמריקנית שבויה בתפיסות מוסרניות מעוותות. המתקפה הנוכחית של ארצות הברית משנה את הכללים. המפציצים של דונלד טראמפ עושים הרבה יותר מלהשמיד יעדי טרור איראניים. הם קוברים קונספציה ארוכת שנים שנולדה אי שם בשנת 1979.

באותה שנה גורלית, הנשיא ג'ימי קרטר הפנה את גבו לשאה האיראני. פקידי מחלקת המדינה בוושינגטון סלדו מאופיו הדיקטטורי של השאה והעדיפו לראות בעיניהם חזון רומנטי של מהפכת חופש. הם קיבלו את משטר הרשע של חומייני. ארצות הברית ספגה אז את ההשפלה הפומבית הגדולה בתולדותיה כשדיפלומטים שלה הוחזקו כבני ערובה במשך יותר משנה. מאז אותו אירוע, הממשלים האמריקניים בחרו פעם אחר פעם להכיל את הטרור האיראני, לספוג פגיעות בחיילים ולנהל משא ומתן תחת אש.

בפגישות שאני מקיים בכנסת בניסיון לקדם חשיבה שמרנית, אני נוהג להזכיר את משנתו של הנרי קיסינג'ר. מדינות חייבות לפעול על פי אינטרסים קרים. שאיפות לייצא דמוקרטיה בכוח לאזורים שבטיים מובילות תמיד לאסון. טראמפ הבין את הכלל הזה. הוא סירב לשלוח חיילים לבוץ האיראני כדי לבנות שם חברה חדשה. הפעולה הנוכחית נועדה לרסק את היכולות הצבאיות והכלכליות של ההנהגה בטהרן ולהשאיר אותה מדממת.

היעד האמיתי של טראמפ כלל אינו נמצא במזרח התיכון. הגיאו-פוליטיקה האמריקנית כולה ממוקדת בעצירת ההתפשטות הסינית במזרח אסיה. ארצות הברית סובלת ממחסור חמור במשאבים צבאיים זמינים. ספינות, טילי יירוט וקשב של המטכ"ל בוושינגטון נשאבים כולם לטובת כיבוי שריפות שמשמרות המהפכה מציתים בים סוף ובלבנט. כל מנהיג אמריקני בעבר ניסה לנטוש את המזרח התיכון כדי להתמקד בסין, ותמיד האיראנים ניצלו את ההזדמנות והבעירו את השטח כדי למשוך את האמריקנים בחזרה.

הפעם הפתרון שונה. טראמפ מרוצץ לאיראן את הגולגולת הצבאית לפני שהוא מפנה את מבטו לטייוואן. אי אפשר לעזוב זירה ולהשאיר מאחור אויב שמתעצם במהירות ומאיים על בעלות ברית חשובות. ריסוק התשתיות בטהרן מבטיח שהאייתוללות יהיו עסוקים עמוקות בהישרדות בסיסית מול זעם אזרחי מתפרץ, ויאבדו את היכולת לממן ולחמש ארגוני פרוקסי.

שליטי המפרץ הפרסי מתבוננים כעת בנעשה בחרדה עצומה. הם התרגלו לחיות בצילו של איום מוכר ומעדיפים אותו על פני קריסה שלטונית שעלולה לשטוף את האזור בפליטים ואלימות. השר גדעון סער וההנהגה בירושלים חייבים לנצל את רגע ההכרעה הזה. המהלך האמריקני מוכיח שוב שכוח מחץ ברוטלי וחד משמעי, המופעל ללא התנצלויות, הוא השפה היחידה שמביאה תוצאות בחלק הזה של העולם.

מייל לתגובות: [email protected]