אין לנו עניין בשלום עם רוצחים. אין לנו עניין בשלום עם מחבלים. אין לנו עניין בשלום עם מנהיגים שקרנים. אין לנו עניין בשלום עם משלמי משכורות למחבלים. אין, לא היה ולא יהיה לנו עניין למסור חלקי ארץ.

הגיע הזמן לומר את האמת ולא לבזבז את הזמן על סיסמאות ושטויות.

הגיע הזמן לעבור ממילים יפות הנאמרות בעיקר כדי ללקק ישבני מנהיגים אירופאיים, לביצוע בשטח. לפעולות. למעשים למען חיזוק הביטחון.

הגיע הזמן לחשוב על אותו אזרח שנוסע בכבישי ישראל. על אותה משפחה שמחכה לאבא שיחזור הביתה ובגלל אותן סיסמאות חלולות, לא יחזור לעולם.

מאז ומתמיד פעלנו נקודתית. לא יצאנו למגר לחלוטין את הטרור. שלא יספרו לכם אחרת. אפשר למגר את הטרור, אפשר בוודאות לצמצמו. צריך לפעול בכוח, בעוצמה, להכות במחבלים. להכות בכפרים. להפסיק להתעסק במה אומרים כאן כמה גורמים הזויים בתוכנו וגורמי חוץ אינטרסנטיים.

ממשלת ישראל צריכה לחשוב רק על דבר אחד. על ״כל המציל נפש אחת מישראל״. הצלת נפש אחת חשובה יותר מכל הכפר. מכל המחבלים. מכל המנהיגים. מכל מי שאינו בן עמנו. לא צריך לחשוש לומר את הדברים וחובה לפעול על פיהם.

״הבעיה הפלסטינית״ - אותן שתי מילים טיפשיות שאין בהן כלום. איזו בעיה יש להם בדיוק? נראה אותם חיים בסוריה או בכל מדינה ערבית אחרת שיבחרו. קדימה. שיראו לנו דוגמא. אם אכן יש להם בעיה - היא לבטח איננה הבעיה שלנו. טוב נעשה אם נתעורר, נצא מבועת ה״שלום״ שהתפוצצה עוד בטרם נופחה ונתחיל לפעול. למעננו. למען עצמנו. למען אותו אב שרוצה לחזור הביתה. למען אותה אם, או ילדים שרק רוצים לסיים את היום כפי שהחלו אותו ולהמשיך לחיות בארץ ישראל. הארץ השלמה שלנו!

עייפנו מסיסמאות. תתחילו לתקוף! איך אמרו פעם בשלישיית ״הגשש החיוור״? ״שלום שלום ושילכו לעזאזל״.