אלפים משתתפים בהלווית טל חיימי הי"ד, מפקד כיתת הכוננות של ניר יצחק שנפל בקרבות העוטף, נחטף לרצועה ושוחרר משבי חמאס.

אלה, אלמנתו, ספדה לו: "ליווינו אותך היום בשיירה גדולה ומרגשת, שמשתתפיה היו תחנות בחייך: הוביל אותנו ג׳יפ של שועלי אשכול, אחיו טנדר של חטיבת הצנחנים, רכבים של רבל, השומר הצעיר, מטה משפחות החטופים וכמובן אנחנו, המשפחה.

כמה תכננתי את היום הזה, כמה חיכיתי לו. זה הסוף שמגיע לך טל, שום דבר ממה שעבר עליך בשנתיים האחרונות לא תואם את מי שהיית. אני שמחה בשבילנו חזרת, אבל עוד יותר אני שמחה בשבילך.

אתה יכול לנוח, אתה מוגן, לא יכול לקרות לך יותר כלום. אני איתך. לא ניתן לאף אחד בעולם לפגוע בך. נפרדתי ממך היום בצהריים, חזרת אלינו לבוש ושלם נגעתי בכל חלק וחלק ממך, היית מרוצה לדעת שאפילו החולצה של מסייעת 9255 הייתה איתך ושרדה.

סיפרתי לך מה עבר עלינו בשנתיים האחרונות מאז שנפרדנו ומה עם כל ילד וילדה. יש ילד אחד שלא הספקת להכיר, אבל הוא כבר מכיר אותך מצוין. השמעתי לך הקלטה שלו אומר אבא ומצחקק, אני מקווה שהצלחת לשמוע. בשום תרחיש לא דמיינתי שאלד ואגדל תינוק בלעדיך, אבל אז אני מסתכלת עליו והכל נעשה אפשרי יותר. הילדים האלה הם ההצלחה הגדולה ביותר שלך, כל אחד בדרכו לקח ממך משהו. הם גאים בך כל כך אבל גם מתגעגעים".

צילום: דנה רעני

"לך ולליאור היה קשר מיוחד ועמוק שנרקם על אף פער השנים, ליאור היה לך כמנטור ואתה תלמיד סקרן. נחשפנו בשנה האחרונה לסיפור הקרב לפרטיו, ביחד עם חברי כיתת הכוננות חתרתם למגע ועשיתם כל מה שיכולתם לשמור ולהגן, ואנחנו לנצח נהיה אסירי תודה. בטח יגידו פה היום שהיית גיבור ואמיץ. זה נשמע רחוק ממי שהיית, כי מבחינתך זאת היתה עוד משימה. אנחנו רגילים לדברים היומיומיים שלך שהם רחוקים מגבורה, הם פשוטים. איך שאתה שוכב בערב על הספה ומתווכח איתי כמה חשוב גם לרבוץ בנחת, אחר כך אתה שוטף כלים מתוך שינה ומכין את הכריכים למחרת. כשהינו יוצאים כל המשפחה למסעדה לא היית מזמין, כי בנית על השאריות של הילדים. כשהינו יוצאים לטיולים היתי מעבירה לך רשימת ציוד, היית מארגן הכל ואם היית שם לב שחסר משהו לא היית מגלה כי אתה פועל רק לפי הרשימה.

הגעגוע אליך טל מתגנב כמעט בכל רגע. כשיש דלת חורקת או כשנשרפת מנורה, האוטומט הוא שאתה תטפל. כשיש אירועים גדולים שהינו עושים אני פתאום לא יודעת מה לעשות, מחפשים מחליפים, זה תמיד כמה מחליפים כי אחד לא יספיק.

טל הייתי גאה להיות אשתך, אני גאה להיות אלמנתך, תודה על 22 שנים משותפות היית תו תקן של איכות בעולם הזה, כשהיו לנו כל מיני בקשות מבעלי תפקידים בקיבוץ, היו מאשרים לנו רק אם הינו מזכירים את השם שלך. אני יודעת שההספד צריך להיות מרוכז בך, אבל לא הגענו עד הלום לבד וחשוב לי שתדע.

שתדע שהמשפחות שלנו מאוחדות ולא מפסיקות לעטוף ולהיות סביבנו, גם החברים מהקיבוץ ומחוצה לו. פגשנו בשנתיים האחרונות כל כך הרבה מקומות וגופים ועמותות שאני לא רוצה למנות כי מפחדת לפספס. הינו חלק ממטה משפחות החטופים שהיה לנו בית וקיבלנו ליווי ממוסדות המדינה בראשם ראובן היקר שלנו.

ולקראת סיום- אני מכריזה שמשפחת חיימי חזרה הביתה לניר יצחק. זה מה שהיית רוצה לו יכולת, זה מה שהילדים דרשו. תודה לכם ניר עינב אודי ולוטן שאתם כל עולמי וביחד אנחנו הכי טובים בעולם, בדיוק כמו שאבא לא הפסיק לבקש ממני עוד בחייו. לעוד 13 משפחות מגיע להחזיר הביתה את אהובם כמונו. אנחנו לא נוותר ולא נפסיק לדרוש זאת עד שיגיעו כולם בימים הקרובים. למרות חזרתך טל, יקח זמן עד שהקיבוץ שלנו והמדינה האהובה שלנו יתאוששו. כאבנו מספיק ונמאס לנו לריב בתוכנו. אני פונה אל ההנהגה שלנו ואל נציגה היושב כאן, תעשו שיהיה פה טוב יותר, תעשו שיהיה בטוח לחיות כאן. אחרי שיחזרו כולם המאבק הבא יהיה על איחוד העם מחדש".