שופט בית משפט השלום בתל אביב, רון גולדשטיין, דחה את התביעה שהגישה האגודה לזכויות הפרט, הידועה גם כאגודת הלהט”ב, נגד איש התקשורת שמעון ריקלין – וקבע כי דבריו חוסים תחת חופש הביטוי.

התביעה הוגשה בעקבות דברים שאמר ריקלין בתגובה ליוזמת האגודה לחלק בגני ילדים את הספר “אני ג’אז”, המציג את סיפורה של ילדה טרנסג’נדרית ועוסק בשינוי מין אצל ילדים.

בין היתר אמר ריקלין: ״אגודת הלהט”ב בישראל הודיעה שהיא תפיץ עכשיו מאות חוברות… 500 חוברות לילדים בני 4–5? כן, אני לא מבין איך אין חוק במדינת ישראל נגד חבורת המטורפים הזאת שרוצה לגעת בילדים שלנו, חבורת הסוטים הזאת שרוצה לבוא ולדבר על שינויי מין לילדים בגיל 4–5. מה זה הדבר הזה?”

״לא מובן לי איך לא כולם יוצאים להגנת הילדים הקטנים מחבורת השמאל שקוראת לעצמה פרוגרסיבית, אבל אין בהם שום קדמה – רק תוהו, על גבול הפדופיליה…”
״אתם לא נורמליים! אתם חבורה של מטורפים. במדינה מתוקנת לא היו נותנים לכם להתקרב לילדים בני 4–5 ולדבר איתם על שינוי מיניות. מה אתם לא מבינים? ועוד מנסים לגרום לי להרגיש לא נעים. חברים, אני מקבל את התביעה שלכם בשמחה. לכבוד הוא לי…”

האגודה טענה כי הפרסומים של ריקלין שקריים ומהווים לשון הרע.

השופט גולדשטיין קיבל את טענות ריקלין שלפיהן הביקורת לא הופנתה באופן כללי כלפי קהילת הלהט”ב, אלא הייתה ממוקדת בהפצת הספר בגני ילדים, וכי מדובר בביקורת לגיטימית – גם אם חריפה ובוטה. עוד קבע השופט כי ריקלין הצליח להוכיח שהפרסום שלו היה אמת, וכי האגודה הייתה גורם מרכזי בהפצת הספר ואף שלחה עותקים ממנו ישירות לגני הילדים.

השופט הוסיף וקבע כי לריקלין, כמו גם לחלקים אחרים בציבור, הזכות להחזיק בדעה שלפיה אין לשוחח עם ילדי הגן הרכים על טרנסג’נדריות – וכי זוהי עמדה לגיטימית במסגרת הדיון הציבורי.

באשר לביטויים “סוטים”, “מטורפים” ו”על גבול הפדופיליה”, קבע השופט גולדשטיין כי הם חוסים תחת הגנת הבעת דעה לפי חוק איסור לשון הרע. בהקשר זה נפסק כי אגודת הלהט”ב, כגוף ציבורי, חייבת לקחת בחשבון שמעשיה יעוררו ביקורת, וכי אין זה ראוי לצמצם את גבולות השיח הציבורי בעניינים מסוג זה ולמנוע ביקורת נוקבת.

התביעה נדחתה, והאגודה חויבה לשלם לריקלין שכר טרחת עו”ד בסך 12,500 ש”ח.

את ריקלין ייצגו עורכי הדין יגאל דנינו ושרית בר. עו”ד יגאל דנינו: “פסק הדין קיבל את טענתנו כי הפרסום היה אמת, והוא מיישם נכונה את הלכות בית המשפט העליון בכל הקשור לחופש הבעת דעה במרחב הציבורי. חבל שהאגודה לזכויות הפרט הייתה זקוקה לקריאת השכמה מבית המשפט בעניין כל כך אלמנטרי”.