לא הרופא מחליט – אתה מחליט
משימה מרכזית אשר ד"ר זילבר נטל על עצמו הוא להילחם ב"פייק ניוז" שקיימים בעולם הרפואה והבריאות (כפי שהם קיימים גם בתחומים אחרים) וזאת באמצעות הדגשת נתונים מוכחים מדעית וניפוץ של דעות קדומות ואמונות טפלות. בנוסף, הוא מנסה לעודד אנשים ליטול אחריות על בריאותם.
אחד המיתוסים הנפוצים ביותר בהם הוא נתקל נוגע לתפיסה, לפיה זה שאחראי לקבל את ההחלטות הרפואיות הוא הרופא בלבד. "זו פשוט שגיאה," קובע זילבר. הוא כתב על כך בהרחבה במאמר שכותרתו "אתה הרופא – אתה מחליט", בו בוחן את התופעה של בריחה מאחריות בתחום הבריאות.
"הבה נבחן את זה בפרספקטיבה רחבה," מסביר זילבר. "כשאנו משפצים את הבית, איננו הופכים לשיפוצניקים – אך אנחנו קובעים את גבולות הגזרה, מגדירים את התקציב, ובוחרים את הסגנון הרצוי. כשאנו משקיעים כסף, לעתים קרובות אנחנו נעזרים באנשי מקצוע, אך אנו מגדירים את סכום ההשקעה ואת רמת הסיכון שאנו מוכנים ליטול. באותו האופן, כשמדובר בגוף שלנו, האחריות העליונה היא שלנו. אנחנו לא אמורים להיות רופאים, אך חשוב להבין את האפשרויות, לשאול שאלות ולקבל החלטות מתוך הבנה והסכמה."
לדבריו, רפואה כמעט לעולם אינה שאלה של "שחור או לבן". ברוב המקרים יש יותר מדרך אחת להתמודד עם מצב רפואי, ולכל אפשרות יש יתרונות, תופעות לוואי וסיכונים. "בדיוק כמו שיש כמה דרכים להגיע מתל אביב לחיפה – כביש 2, כביש 4 או כביש 6 – כך גם בטיפול רפואי: הבחירה תלויה באופי האדם, סדרי העדיפויות שלו ונסיבות חייו."
אחריות אישית – מפתח לרפואה טובה יותר
רפואה איכותית מסתכמת לא רק בידע רפואי מעמיק, אלא גם בהבנה של המטופל את מקומו בתהליך. בעיני זילבר, קבלת החלטות רפואיות היא שותפות – לא הכתבה חד-צדדית. "ככל שנשכיל לקחת אחריות, לשאול, להבין ולבחור – כך יגבר הסיכוי שנקבל את הטיפול המתאים באמת עבורנו," הוא מדגיש.
מיתוסים רפואיים: מה שטותי, ומה מסוכן?
זילבר נוהג להבחין בין שני סוגי מיתוסים רפואיים: כאלה שהם בעיקר מגוחכים ובלתי מזיקים, לעומת כאלה שאחיזה בהם עלולה להיות קטלנית.
"דוגמה למיתוס חסר שחר אך בלתי מזיק הוא האמונה ש'יש סרטן זכר וסרטן נקבה' כאשר בפועל אין דבר כזה. זו טעות שנובעת כנראה מכך שבשפה העברית משתמשים באותה המילה ("סרטן") על מנת לתאר ממאירות (באנגלית Cancer) וגם כדי לתאר בעל-חיים בעל 8 רגליים וצבתות (באנגלית Crab). הסרטן בגוף הוא חסר מין", מסביר זילבר.
דוגמה נוספת היא האמונה ש"אנחנו משתמשים רק ב-10% מהמוח" – מיתוס חסר כל אחיזה מדעית. "בדיקות הדמיה מתקדמות מוכיחות שגם בפעולות חשיבה פשוטות ביותר מופעלים חלקים נרחבים מהמוח," הוא מוסיף.
גם הטענה ש"דיאטת מיצים מנקה רעלים מהגוף" אינה נכונה, לדברי זילבר. "הגוף כבר מצויד במערכות ניקוי מצוינות – הכבד והכליות, ועלינו מוטל רק לשמור עליהן באמצעות תזונה בריאה, פעילות גופנית והימנעות מג'אנק פוד ומעישון."
המיתוסים שתוארו לעיל הם חסרי בסיס אך לרוב גם לא יגרמו נזק דרמטי למי שמאמין בהם. מאידך גיסא, ישנם מיתוסים מסוג אחר, כאלה שהאמונה בהם עלולה להוביל לתחלואה, ולפעמים אפילו לתמותה.
מיתוסים מסוכנים: מתנגדי החיסונים כדוגמה בולטת
התפיסה שחיסונים אינם מפחיתים תחלואה – או גרוע מזה, שחיסונים גורמים לאוטיזם – אינה רק שגויה, אלא גם מסוכנת, מתריע זילבר. "מדובר בגיבוב של שקרים והסתה שמנוגדים לכל עובדה רפואית מוכחת. מתנגדי החיסונים אינם טועים – הם מפיצים תיאוריה אלטרנטיבית מופרכת, תוך שהם מתעלמים מהמציאות: החיסונים למחלות כמו חזרת, חצבת, אדמת ואבעבועות שחורות הצליחו לצמצם את התחלואה בעשרות מונים. המחלה הקטלנית אבעבועות שחורות – פשוט נעלמה בזכות החיסון."
לנושא זה הקדיש זילבר פרק שלם בספרו, משום שתנועת ההתנגדות לחיסונים ממשיכה להיות איום ממשי על בריאות הציבור.
"דוקטור גוגל": ברכה או קללה?
"כשאני התחלתי את דרכי ברפואה לא היה אינטרנט, לא היו סמארטפונים, והגישה למידע רפואי הייתה קשה מאד," משחזר זילבר. המטופל היה תלוי לחלוטין ברופא שלו וסמכות הרופא הייתה לרוב בלתי מעורערת. אולם, בעשורים האחרונים חל שינוי דרמטי: לכל אחד יש גישה מיידית למידע – והמון ממנו. זו מהפכה. גם זכויות החולה התרחבו מאוד, והפרדיגמה הישנה של 'הרופא הגדול והפציינט הקטן' הולכת ונעלמת – וטוב שכך."
מבחינתו של זילבר, מדובר בתהליך מבורך – כל עוד הוא מנווט נכון. "מטופלים שמגיעים מוכנים עם שאלות, לאחר שחקרו וקראו, מגלים מעורבות – וזו תכונה נהדרת. זה גם דורש מהרופא להיות חד, מעודכן ופתוח לדיאלוג."
אבל צריך להבין כי חיפוש ברשת לא הופך את האדם לרופא, מזהיר זילבר. "לא לחינם הכשרת רופא היא הארוכה ביותר מבין כל המקצועות. יש מטופלים שבטוחים שכבר פיצחו את סוד הרפואה בזכות שוטטות של שעתיים בגוגל. הם דורשים הפניות, בדיקות, תרופות – מבלי להבין את ההקשר הרפואי המלא. כשהם נתקלים ברופא חסר ביטחון או לא מעודכן, התוצאה היא מצב בעייתי שבו הרופא הופך ל'חותמת גומי'."
הומור ורפואה – איך זה מסתדר?
למילה "רציני" יש כפל משמעות, מסביר זילבר: מצד אחד – משהו מעמיק, יסודי ומקיף. מצד שני – משהו חמור סבר, חסר קלילות, בלי טיפת חיוך. "חשוב להבין שאין שום קשר הכרחי בין השניים. אפשר להיות רציני בתוכן – ועדיין קליל בסגנון."
דווקא משום שנושאים רפואיים נוטים להיות "כבדים", החליט זילבר לגשת אליהם אחרת. "רבים מהספרים הרפואיים שנכתבים לקהל הרחב שוקעים באווירה עגמומית, בנתונים סטטיסטיים מייגעים ובמונחים מקצועיים שמרחיקים את הקורא. הם כתובים כמו מאמר בכתב עת רפואי – רק בלי התרשים..."
הוא מאמין שאפשר – וצריך – לדבר על רפואה בגובה העיניים. "הספר שלי כתוב בשפה פשוטה, מדוברת, עם מינימום מונחים רפואיים (ואלה שיש – מוסברים היטב). הוא שופע דוגמאות מהחיים, כאלה שכל קורא יכול להזדהות איתן, והוא כתוב בהומור."
למה הומור? "כי הומור הוא גשר," עונה זילבר. "הוא עוזר להפשיר את הקרח, לשבור את המחסום מול נושאים רגישים, להפוך שיחה על מחלה לשיחה על בחירה. כל פרק נפתח בבדיחה. לא בשביל הצחוק בלבד, אלא כדי לאותת לקורא: אפשר לדבר על הדברים החשובים ביותר – מבלי לאבד את החיוך."
רפואה אלטרנטיבית: בין פתיחות לסכנה
חלוקה נחרצת בין "רפואה קונבנציונלית" ל"רפואה אלטרנטיבית" לא תמיד עומדת במבחן הזמן, מציין זילבר. ענפים שבעבר נחשבו שוליים או אזוטריים – כמו מיינדפולנס, פודיאטריה וכירופרקטיקה – הוכנסו עם השנים אל לב המיינסטרים הרפואי. אולם רוב התחומים הנכללים כיום תחת הכותרת "רפואה אלטרנטיבית" עדיין אינם מוכרים רשמית על ידי משרד הבריאות.
אז מה עושים כששוקלים להיעזר בטיפול אלטרנטיבי? זילבר מציע ארבעה כללי זהב, שלדבריו "כל אחד מהם נכתב בדם – תרתי משמע":
כלל מס' 1: "זה לא מזיק"? לפעמים זה מזיק מאוד
הרעיון שלפיו טיפול שלא מועיל לפחות "לא מזיק" – הוא מיתוס מסוכן, מזהיר זילבר. רפואה אלטרנטיבית עלולה להזיק בשלושה מסלולים:
- ויתור על טיפול חיוני: יש מטפלים אלטרנטיביים המעודדים להפסיק טיפול קונבנציונלי. "במחלות כמו סרטן, אסתמה ולחץ דם – זו עלולה להיות טעות קטלנית," אומר זילבר. "על-פי ראיונות עם רופאים אמריקניים, סטיב ג'ובס (מייסד אימפריית 'אפל') עיכב טיפול רפואי קונבנציונלי בסרטן לטובת גישות 'טבעיות' וזה עלה לו בחייו."
- נזק ישיר: חלק מהתכשירים האלטרנטיביים מכילים חומרים רעילים. "מחקר שבדק תרופות מהרפואה ההודית המסורתית (אייורוודה) מצא בהן עופרת, כספית וארסן בריכוזים אדירים," מתריע זילבר.
- הונאה כספית ורגשית: "כשמוסיפים לאכזבה מהטיפול גם מחיר מופקע – מקבלים מתכון בדוק לתסכול ולאובדן אמון," הוא מוסיף.
כלל מס' 2: לכו על מסגרות מוכרות
זילבר ממליץ לפנות לרפואה משלימה דרך קופות החולים או בתי החולים. "שם – לפחות – המטפל פועל תחת רגולציה בסיסית ואינו מציג את עצמו כתחליף לרופא," הוא מסביר.
כלל מס' 3: בקשו רישיון (אם קיים)
"במקצועות שבהם יש רגולציה (למשל פודיאטריה או כירופרקטיקה) – ודאו שהמטפל אכן מוסמך," מייעץ זילבר. "בשאר התחומים? אין רגולציה, אין רישוי, ואתם תלויים רק בשיקול דעתכם."
כלל מס' 4: התייעצו עם רופא המשפחה
רוב הרופאים היום פתוחים לרפואה משלימה – כל עוד היא משלימה ולא מחליפה, מדגיש זילבר. "רופא משפחה שאתם סומכים עליו יכול לעזור להבחין בין גישה מועילה לבין גימיק שיווקי מסוכן," הוא מסכם.
תגובות
נא שימרו על שפה נקייה אשר מכבדת אתכם