סגן יוחאי דוכן הי"ד, נולד לאלכס ורבקה, אשר עלו לארץ מצרפת והתיישבו בקרית ארבע. בשנת 2002, אביו אלכס נהרג בקרב הגבורה, בסמטת הגיבורים בחברון, בקרב בו נפל גם מח"ט חברון, דרור וינברג.

יוחאי למד שש שנים בישיבה, ובחר להתגייס לשירות מלא ולא למסלול הסדר, ולשירות קרבי בגולני למרות היותו יתום צה״ל. בהמשך יוחאי יצא לקורס קצינים.

בשמחת תורה, 7.10.23 יוחאי היה במוצב נחל עוז. הוא מהראשונים שהבינו מה קורה ויחד עם המ״מ המקביל שלו, נמרוד אלירז, ויחד עם איתי רון הי״ד הם החליטו ללכת לחמ״ל. היה להם ברור שלמחבלים יש אינטרס להגיע לחמ״ל, ולקחת משם חומרים, בנוסף הם רצו ⁠להגן על התצפיתניות, שנמצאות שם.

בדרך לחמ״ל הם נתקלים בחוליית מחבלים, מחסלים אותם ולוקחים מהם מפות. הם רואים שהחמ״ל מסומן ומבינים שהם קיבלו החלטה נכונה. הם גם לוקחים מהמחבלים סכינים.

הם מגיעים לחמ״ל, שם התצפיתניות מסתתרות במשרד של המ״מית שיר אילת הי״ד, מעודדים אותן ודואגים להרים את רוחן.

במשך שעות הם נלחמים יחד עם הגשש איברהים חרובה הי״ד שחובר אליהם, מול עשרות מחבלים, כשלמחבלים מגיעה כל הזמן עוד ועוד תגבורת ועוד ציוד ונשק, אל מול ארבעת הלוחמים שמצליחים בקרב מעטים מול רבים להדוף את המחבלים.

בשלב מסוים, המחבלים זורקים רימון לתוך החמ״ל. הרימון נופל ליד נמרוד ויוחאי דוחף אותו ורוכן מעל הרימון. הרימון לא מתפוצץ ויוחאי קם. כשנמרוד ואיתי הסתכלו עליו בהלם יוחאי ענה: ״צריך להמשיך להגן״.

במהלך הקרב אחות של יוחאי מתקשרת אליו והוא עונה לה בקור רוח: ״תתפללי, לא רק עליי אלא על כל עם ישראל״, ומנתק.

בהקלטות, בקשר, נשמע יוחאי מכווין טנקים, בקור רוח, ואומר להם לנסוע למיגונית של החיילות של הפלוגה המסייעת. הוא מוותר על הגנה שתגיע אליו, על מנת שיילכו להגן על הבנות במיגונית, ובזכות מעשה זה הן מצליחות להינצל.

כשנגמרה להם התחמושת המחבלים קוראים להם להיכנע. הם עונים להם שלעולם לא ייכנעו. יוחאי אומר לחברים שלו שישמרו ליתר ביטחון כדור. אם צריך הם ירו בעצמם, העיקר לא ליפול בשבי. האחרים מסכימים.

מחבל מנסה להיכנס לחמ״ל, נמרוד ואיתי מסתערים עליו עם הסכינים שלקחו מהמחבלים, יוחאי מגיע ויורה בו והורג אותו.

כשהמחבלים מבינים שלא יצליחו להיכנס לחמ״ל הם מבעירים אותו. יוחאי מאבד את ההכרה וכך הוא נהרג, יחד עם איתי ואיברהים.

נמרוד הוא הלוחם היחיד שבשארית כוחותיו מצליח לצאת מהחמ״ל, אחרי שניסה להוציא את אחת התצפיתניות. חיילים שהיו בחמ״ל וארבעת הלוחמים הגנו עליהם והצליחו לצאת עוזרים לנמרוד לצאת והוא מאבד את ההכרה.

יוחאי היה גיבור במותו ובחייו. היה איש של אמת, חבר טוב, שתמיד שם את האחרים לפניו. גם באותו יום בחמ"ל במוצב נחל עוז.

מתוך דבריו, ביום הזיכרון 2021 מעל קברו של אביו: "בעזרת השם אנחנו כולנו נמשיך לחיות ולהוליד ילדים ולפתח את עם ישראל, את המדינה. להתקשר לתורה, לעם ישראל ולארץ ישראל מתוך אותה רוח גבורה".

בשנה האחרונה משפחתו החליטה להקים מצפה לזכרו בכרם שנטע בקרית ארבע. יחד עם חבריו הם יצאו לגיוס המונים. מוזמנים להשתתף ולהמשיך את דרכו של יוחאי.