לראשונה מזה שנים, מצלמה ישראלית מתעדת מקרוב את המציאות במחנה ג'נין. המקום שהפך לסמל של התנגדות אלימה ועימותים, נחשף. התושבים שפגשתי לא ידעו שאני עיתונאי ישראלי. השיחות הכנות חושפות סיפור מורכב של חיי היומיום בצל הטרור.

כאן, בסמטאות הצרות האלה, התרחשו חלק מהקרבות הקשים ביותר. באור יום, המקום נראה אחרת, אך המתח מורגש בכל פינה. מי שליווה אותי הוא א' ראש מטה התיאום והקישור במנהל האזרחי במרחב ג׳נין. האיש שמכיר כל סמטה כאן, ומנווט במורכבות של הקשר בין ישראל לתושבי האזור וגורמי הביטחון.

בתיעוד בלעדי מהיממה האחרונה, הטלפון של א' צלצל, ועל הקו התקבל מידע מודיעיני חשוב. בצד השני של השיחה מסרו: "החמושים נמצאים בבית ישן הרוס, בכניסה לשכונת דמג'", תוך זמן קצר כוחותינו מאתרים ומשמידים את המטען בלב ג׳נין.

לא זאת בלבד, שיחה נוספת שהגיעה לידנו ממחישה את העבודה המודיעינית הרגישה בין אנשי המנהל האזרחי לבין אוכלוסיית האויב: "שני צעירים הניחו עכשיו מטען, כשאתה בא מג'לאמה, אתה צריך לפנות ימינה בכיוון הדרך הצבאית. הם הניחו מטען ושלחו קבל לעץ מסוג קינכונה שנמצא בכיכר. כשאתה הולך (לאזור) המסחרי יש שם עץ. הם שלחו קבל".

יום אחד בבג'נין חושף בפניי מציאות מורכבת שרחוקה מעיני הציבור הישראלי. מציאות של חיים בצל טרור מתמשך, של פחד ותקווה, של שגרה בלתי אפשרית, שספק אם תשתנה בתקופה הקרובה.