היום התקיים דיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, בנושא הצעת חוק להגבלת השימוש במעצרים מנהליים כנגד אזרחים ישראליים.

הצעת החוק, שהוגשה על ידי יו״ר הוועדה ח״כ שמחה רוטמן, מבקשת לקבוע כי הוראות חוק סמכויות שעת-חירום (מעצרים) וההוראות בתקנות ההגנה לשעת חירום, העוסקות בצווי הגבלה, לא יחולו על אזרחים ישראליים אלא אם לשר הביטחון יש יסוד סביר להניח שאזרח מדינת ישראל הוא חבר בארגון טרור המנוי בתוספת לחוק.

ח”כ לימור סון הר-מלך: “אני עומדת כאן היום מזועזעת. מזועזעת מהקלות הבלתי נסבלת שבה נחתמים צווי מעצר מנהליים נגד מתיישבים. מה שהיה אמור להיות כלי אחרון, קיצוני, שמור למקרים חריגים ביותר, הפך לכלי שגרתי בידי השב”כ ובידי שר הביטחון היוצא יואב גלנט.”

על מהות הצו המנהלי אמרה ח״כ סון הר-מלך: “צו מנהלי הוא צו שמאפשר מעצר של אדם ללא כל הוכחות נגדו. הוא אמור לצאת נגד פצצות מתקתקות, נגד מחבלים שלא ניתן לעצור אותם ללא שריפת מקורות.”

היא הוסיפה על הכפל המוסרי במערכת: “הייתה התנגדות ענקית מצד הייעוץ המשפטי ומצד גורמי המקצוע נגד מעצרים מנהליים לראשי ארגוני פשע שהמשטרה משוכנעת שהם מסוכנים לציבור… אז נגד ראשי ארגוני פשע? חס וחלילה להשתמש במעצר מנהלי. אבל נער גבעות שמיישב גבעה? נגדו הוציאו צו מנהלי וניתן לו להינמק בכלא חצי שנה. כי למה לא?”

עו״ד נתי רום, המייצג עצורים מנהליים מטעם חוננו, אמר בדיון: “כשאני מגיע לדיוני המעצר, ניתנים לנו פרפרזות חסרות, ללא אפשרות להתגונן באמת. יושבים מעריכי מסוכנות מהחטיבה היהודית בשב״כ, בעלי אג׳נדות שמאלניות לגמרי, והם שאמורים לקבל החלטות על אותם עצורים. במדינה מתוקנת יש הבחנה בין אוהב לאויב, בין מי שמשרת את המדינה למי שנלחם בה. גם כאן, מעצר מנהלי חייב להיות כלי ששמור לאויבי המדינה ולא לאזרחיה הנאמנים.”

אריאל דנינו, שנעצר מנהלית, אמר בדיון: “אומרים כל הזמן שצו מעצר מנהלי יוצא נגד אנשים מסוכנים ביותר - ביום שבו האריכו לי את המעצר שחררו עשרות מחבלים ערבים ‘מסוכנים’ כמחווה לרמדאן. בשב”כ הציעו לי להשתחרר רק תמורת התחייבות שאני לא אתעסק בטרור, כל זה בשביל שיוכלו לפרסם בתקשורת שהודיתי שאני מחבל. ככה משחררים מישהו מסוכן כל כך? על סמך הצהרה בעל פה? כל המעצרים האלה הם פוליטיים לגמרי.”