בולימיה נרבוזה, או כפי שהיא מכונה בקצרה "בולימיה", היא הפרעת אכילה המתאפיינת במצבים חוזרים של התקפי אכילה אשר לאחריהם התנהגויות "מפצות" או "מטהרות".
כאשר אדם מתמודד עם הפרעת אכילה זו הסביב יכולה להתקשות לזהות זאת, מכיוון שהיא אינה מתבטאת ברזון או עודף משקל חריגים בהכרח, והסימפטומים שלה – התקפי אכילה אשר לאחריהם התנהגויות "מפצות" או "מטהרות" – מתרחשים לרוב בסתר.

אם בולימיה אינה בהכרח מתבטאת במשקל ולא מתגלה בבירור סביב שולחן האוכל, אז איך נוכל לזהות אותה? איך מטפלים בה? ולאיזה איש מקצוע פונים?

מה זה בולימיה נרבוזה?
כאמור, בולימיה כוללת בתוכה התקפי האכילה המכונים גם בולמוסים, התקפי זלילה או בינג'ינג (binging). אלו כוללים צריכת מזון בכמות חריגה לאדם תוך זמן קצר יחסית ומלווים בתחושת חוסר שליטה.
לאחר התקפי האכילה, מגיעות התנהגויות "מפצות" או "מטהרות" אשר מטרתן לרוב להיפטר מתחושת הכבדות הגופנית והאשמה על האכילה או להרגיע את הפחד מפני עלייה במשקל. התנהגויות אלו יכולות להיות הקאה, שימוש במשלשים או בחוקנים, צום ממושך או פעילות גופנית עצימה.
האבחנה של בולימיה נקבעת כאשר התנהגות כזו חוזרת על עצמה בתדירות ממוצעת של לפחות פעם בשבוע במשך 3 חודשים. כאשר לא מתרחשות התנהגויות "מפצות" או "מטהרות" לאחר התקפי האכילה, ייתכן כי מדובר באבחנה אחרת – הפרעת אכילה כפייתית (binge-eating disorder).

הכול קשור לרצון להיות רזה?
הפרעות אכילה אכן כוללות עיסוק מוגבר באכילה, משקל וצורת גוף – אך חשוב לזכור כי זו אינה התמונה המלאה. למעשה, בחלק מן המקרים, בולימיה עשויה להוות סימפטום נפשי הקשור בהתמודדות רחבה יותר עם רגשות, תחושות, חוויות או מסרים קשים.
כך למשל, בולימיה עשויה להיות ניסיון של הנפש להשיג תחושת שליטה על עצמי ועל המציאות, להימנע מרגשות מכאיבים וקשים, להשיג תחושת ערך עצמי בסביבה החברתית או המשפחתית דרך נראות ומשקל, או אפילו להתמודד עם היסטוריה של אירוע טראומטי כמו פגיעה מינית.

למה לטפל בבולימיה?
בהשוואה לאנורקסיה נרבוזה, בה לרוב ניתן לראות רזון חריג, בבולימיה ההשלכות הגופניות יכולות להיות יותר סמויות מהעין אך הן לא פחות חמורות בחלק מן המקרים.

הסכנה הבריאותית המדאיגה ביותר היא הפרעה מסכנת חיים בקצב הלב (דום לב) כתוצאה מהפרעה באיזון המלחים בגוף. בנוסף, ישנה סכנה לפגיעה בלתי הפיכה במערכת העיכול, אי ספיקת כליות, פגיעה בבלוטות הרוק והשיניים ועוד.
לצד ההשלכות הגופניות, קיימות כמובן גם השלכות נפשיות וחברתיות משמעותיות. הפרעת אכילה, אשר לרוב מתפתחת מתוך ניסיון לענות על מצוקה נפשית, עשויה לספק הקלה נפשית באופן זמני אך לטווח ארוך היא לרוב מלווה בפגיעה ברווחה הנפשית.

כך, בולימיה יכולה להוביל להחמרה של חרדה ודיכאון, הגברת העיסוק סביב האכילה והגוף, ואף פגיעה בתפקוד החברתי בעקבות הניסיונות להסתיר את הסימפטומים או ההחמרה במצב הנפשי.

איך מטפלים בבולימיה ולמי פונים?
המפתח בטיפול בהפרעות אכילה, לרבות בולימיה, הוא מתן התייחסות להיבטים הגופניים יחד עם אלו הנפשיים. מכאן כי הטיפול המקובל כולל שיתוף פעולה בין כמה אנשי מקצוע אשר יחד נותנים מענה מלא להפרעת האכילה.
אמירה זו עשויה להרתיע מטופלות אשר אינן תופסות את הסימפטומים שלהן כחמורים או כאלה אשר מצריכים "צוות שלם". במקרים אלו, ניתן להגיע לאחד מאנשי המקצוע בתחומי הטיפול המוזכרים מטה, בהינתן שהינם בעלי הכשרה לטיפול בהפרעות אכילה, ולבחון יחד עימם אם יש צורך בפנייה לגורם טיפולי נוסף.

· טיפול ומעקב רפואי – מעקב של רופא משפחה חשוב לטיפול בהשלכות הגופניות של הפרעת האכילה, לרבות מחסור במינרלים, ויטמינים ומלחים בגוף בעקבות אכילה לא מאוזנת, הקאות או שלשולים.

· ליווי דיאטטי – בין אם ניתן לזהות את הפרעת האכילה ובין אם לא, חשוב לזכור כי שינויים תזונתיים חייבים להיות מלווים באיש מקצוע. כאשר ישנה מעורבות של בולימיה, על הדיאטן או הדיאטנית להיות בעל הכשרה בטיפול בהפרעות אכילה באופן ספציפי. הטיפול הדיאטטי מסייע בוויסות ואיזון האכילה תוך הפחתת התנהגויות המקושרות להפרעה.

· פסיכותרפיה בהפרעות אכילה – טיפול נפשי הוא חלק בלתי נפרד מטיפול בהפרעת אכילה. הוא מאפשר הפחתת סימפטומים ומונע "חזרה אחורה" להתנהגויות מזיקות. זאת בעזרת הרחבת המודעות לתהליכים הנפשיים והסביבתיים אשר קשורים להתפתחותה ושימורה של הפרעת האכילה, הגמשת החשיבה הנוקשה לגבי אכילה ותפיסת הגוף, וכן למידה ותרגול של מיומנויות לוויסות רגש.

· טיפול תרופתי – טיפול פסיכיאטרי עשוי לסייע בהפחתת המצוקה הנפשית אשר מובילה את המטופלים לפנות להתנהגויות של הפרעת האכילה לצורך ויסות רגשי לא יעיל כמו למשל סימפטומים פוסט-טראומטיים, דיכאון או חרדה.
· אשפוז – כאשר טיפול בקהילה אינו מוביל להפחתת הסימפטומים, וכן במידה וישנה סכנה רפואית בעקבות הפרעת האכילה, לעיתים יש צורך באיזון וייצוב במסגרת אשפוזית אשר כוללת טיפול משולב של כל הגורמים המוזכרים לעיל.

אשפוז – כאשר טיפול בקהילה אינו מוביל להפחתת הסימפטומים, וכן במידה וישנה סכנה רפואית בעקבות הפרעת האכילה, לעיתים יש צורך באיזון וייצוב במסגרת אשפוזית אשר כוללת טיפול משולב של כל הגורמים המוזכרים לעיל.

איך לזהות בולימיה?
במידה ואתם חוששים כי אדם קרוב לכם מתמודד עם בולימיה, ניתן לנסות לשים לב למספר "נורות אזהרה". אלו יכולות להעלות חשד להתמודדות עם בולימיה, אך כמובן אינן מהוות "הוכחה" אלא מעידות על צורך בהמשך בירור:

· הליכה לשירותים פרק זמן קצר לאחר ארוחות
· פציעה או יבלות על פרקי האצבעות בעקבות שימוש חוזר בהן לצורך הקאה
· אכילת כמויות גדולות של מזון מבלי שתראה עלייה ניכרת במשקל
· הימצאות של אריזות מזון בהיחבא או היעלמות של פריטי מזון מהמטבח
· הימנעות מאכילה בחברה, למשל אכילה בשעות בהן הסביבה אינה נוכחת
· שתייה רבה של נוזלים, כגון מים ומשקאות חמים, שמטרתם דיכוי רעב
· שימוש בתה "מרזה", משלשלים או חוקנים (לעיתים תוך מתן הסבר רפואי אשר לא נתמך בממצאים)

כמובן, בכל התלבטות לגביכם או לגבי ילדיכם, כדאי לפנות מוקדם לייעוץ וטיפול כדי למנוע את ההשלכות השליליות של הפרעת האכילה על הגוף והנפש.
היכנסו למידע נוסף אודות הפרעות אכילה וטיפול בתופעה, באתר בטיפולנט, המציע מבחר שירותים פסיכולוגיים במקום אחד, הכוללים אינדקס אנשי מקצוע, מרכז מידע בתחום הפסיכולוגיה, כנסים וימי עיון למומחים, ולקסיקון מונחי פסיכולוגיה.